יום ראשון
בהתחלה חשבתי שעשיתי משהו שהכעיס אותך ובגלל זה נסעת פתאום, כך בלי להגיד מילה. אבל בשניה שאחרי הבנתי שזה בטח היה מתוכנן מראש בגלל המחברת הזו שביד שלי עכשיו והעיפרון. אילו הדברים היחידים שיש עליי- נתת לי אותם ביד שניה לפני שיצאתי מהמכונית שלך. הייתי בטוחה שזו עוד אחת מהמשימות שלך: למשל לחפש איזה פרח ולצייר לך אותו, בעירום, רק בגלל שאתה יודע שזה כל כך קשה לי להיות ככה... אבל פתאום הפנית את המכונית והתחלת לנסוע ומרוב הלם לא יכולתי אפילו לקרוא לך ולבקש שלא תשאיר אותי ככה לבד.
בדקות שאחרי עוד הייתי בטוחה שתחזור ועמדתי ככה באותו מקום עם המחברת אחוזה בידיי מסתירה קצת את החזה. אבל דקות ארוכות עברו ושום דבר לא קרה ואז הבנתי שאולי זה יקח קצת יותר זמן.
קצת כעסתי עליך באותו רגע, אתה יודע? חשבתי שזה חסר אחריות להשאיר מישהי עירומה באמצע שום מקום נתונה לחסדיהם של עוברים ושבים. אבל הכעס די מהר התפוגג ואת מקומו תפסה התרגשות- אני יודעת בוודאות שלא תניח לשום דבר לפגוע בי... אז אני פשוט צריכה להרפות ולהזכר שאני שלך ושזכותך לעשות בי מה שתרצה ואולי אפילו לנסות להנות מזה.
האמת היא שהמקום הזה באמת מבודד מאוד וכשנסענו לכאן חשבתי על זה שאתה בטח מכיר את הדרך הזו טוב כי רואים שלא נוסעים בה הרבה אבל אתה בכל זאת נהגת בה בבטחון. אז ניסיתי להאחז במחשבה הזו ולהרגע קצת. מצאתי שני סלעים חלקים שהיה אפשר לשבת לידם ולהשען עליהם ושהיו חמימים מהשמש. הם נתנו לי הרגשה שאני לא לגמרי חשופה כשאני על ידם. היה לי קצת קשה להתישב עם ישבן חשוף על העשב אבל בסוף התגברתי על זה וגיליתי שזה לא כל כך נורא אולי אפילו נעים.
אני יושבת ומשחזרת את הבוקר הזה מאז שנפגשנו ומנסה לגלות איזה רמז שיספר לי למה אני פה עכשיו ומה עומד לבוא. כשאספת אותי במכונית עוד הייתי לבושה בשמלה קצרה ובנעליים ולא מיהרת להפשיט אותי כהרגלך. אחרי שהתחבקנו הסתכלת בי במבט ארוך ארוך ודי מהר הורדתי את העיניים. אחרי זה שאלת אותי מה אני ועניתי השפחה שלך מאסטר ושאלת מה זה אומר והסברתי וקצת נתקעו לי המילים כי לא ידעתי למה אתה חותר ואז שאלת אותי אם אעשה כל מה שתגיד ועל זה עניתי בבטחון מוחלט כן מאסטר ואם אקבל באהבה כל מה שתעשה בי וגם על זה עניתי כן מאסטר אבל הרגשתי את הלב שלי מפרפר טיפה מפחד ואולי מהתרגשות.
אני שמחה שהשארת לי את המחברת הזו, לכתוב בה. שמחה שאתה זוכר שכתיבה מרגיעה אותי או שאולי זה בכלל לא בשבילי אלא כדי שתדע מה עובר על השפחה שלך כשאתה לא כאן. אז אני מבטיחה לנסות לתעד את הכל בדייקנות.
אני לא מצליחה שלא לחשוב מה יקרה לי כשירד הלילה ויהיה פה קצת קר וגם אם בכלל אני צריכה לנסות ללכת לאנשהו ולחפש את הדרך הביתה בעצמי- אולי זה מה שהתכוונת אליו?
אבל בינתיים השמש כאן ממש חמה ונעימה ושומעים רק את הציפורים... ולא מסוגלת לחשוב על להסתובב כך ביער עירומה אז אשאר כאן בינתיים ואחכה. עכשיו אני אפילו קצת מנומנמת וזה טיפה מפליא אותי איך כל כך מהר התרגלתי למצב ההזוי הזה בו אני יושבת עירומה בקרחת יער ויכולה אפילו להרדם אם ארצה...
אולי באמת זה מה שאעשה עכשיו...