סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Equilibrium

אני מראש בוחרת לפנות במין זכר, אף על פי שכל מה שאני רוצה להגיד מופנה לכל המינים.
אז שלום לך בן אדם.
תיכנס, תרגיש כמו בבית... אך אל תשכח בבקשה שאתה אורח.
אורח בעולמי הפנימי שאני מצאתי אומץ לשפוך פה באותיות שחורות וקטנות במלבנים לבנים.
תשאיר את השוט,האזיקים והמניירות פה בכניסה. פה אתה לא צריך להיות שולט, נשלט, מתחלף או כל תפקיד אחר שאתה סוחב על כפתייך אן בכיס שלך.
פה כותבת אשה. בנאדם כמוך, שמורכבת מהרבה יותר צדדים וחלקים למעט כוס, ציצי והנטיות המיניות שלה.
תידע שכל מה שאני כתבתי פה, כל הפרטים הקטנים שנתתי להם חיים בעזרת זכוכית מגדלת של המודעות שלי, הם נשפכו החוצה לרוב לראשונה וסביר להניח לאחרונה... אתה עד לדברים ולאירועיים בחיי שרוב הסביבה הכי קרובה ויקרה שלי לא מודעת אליהם.. אולי מנחשת.. אבל אתה יודע. תוכל לשאת באחריות הזאת?
פה, בבלוג אני שואלת שאלות, מחפשת תשובות, שופכת על הדף ומסדרת את כל מה שאני לא מצליחה לנסח רק בראש, משתפת בהבנות ותובנות על העולם בו אנחנו חיים, על עולם השליטה, משתפת בחוויות שלי בתהליך ההתפתחות האישית (והמינית) המתמדת שאני נמצאת בה. פה אני בוכה, שמחה וסתם משתעשעת. נראה לך שתוכל לזרום איתי? אני אשמח. אז תשאיר תגובה, תשאיר סימן.
נראה לך שזה לא בשבילך, לא ברור ? אז תעשה טובה, אל תלכלך בבקשה, פשוט תמשיך לבלוג הבא, זה לגמרי מובן- אני לא אהיה מובנת לכולם לעולם. אם השוני גרם לך לתהות - תשאל שאלה בכיף. אבל אל תשכח שאתה באת אלי ולא אני אליך.

פה בעולמי הקטן הזה לא שופטים אנשים לפי דת, גזע, מין, מראה חיצוני, נטייה מינית או קולינרית. פה שופטים רק את אלה ששופשים.
פה בעולמי הקטן כולם בני אדם... If you know what I mean... :)

אז ברוך הבא לעולמי הקטן. תוריד נעליים, תמזוג לך כוס מים, תתרווח, קח נשימה ומחייך לי בחזרה כבר - אני מחייכת לך מאז שנכנסת :)
***
כל השירים המפורסמים בבלוג עם סימון (с) ללא שם — הם פרי יצירתי ושייכים לי ורק לי...
לפני 8 שנים. 18 ביולי 2015 בשעה 12:05

כבר שבוע אני נושאת סימנים על גופי... סימנים שלא נותנים לי לצאת לים, דורשים ממני ערנות תמידית כדי לא לחשוף אותם בטעות ... הסימנים שמצד אחד מזכירים לי על הסופ"ש המתוק שהיה לנו, על הרגעים שבהם הייתי נתונה לרצונות שלו, שהייתי בהם בובת המשחקים שלו... בובת חרסינה.. כשהוא נגע בבובה הזאת, הוא עשה את זה בעדינות ורגישות כדי לא לשבור... גם כשהוא הצליף - הוא עדיין החזיק את עצמו כדי לא להכאיב לה מדי. רק הקשירות של החזה השאירו סימנים... רובם כבר התחילו לעבור.. אבל אחד מהם הפך ליקום שלם שהתמקם לו מתחת לפטמה. סימן ענק, בשילוב צבעים פסיכודלי -  כחול, סגול, אדמדם, צהוב, ירקרק... כל פעם כשאני רואה אותו אני מתחילה לגרגר.. יש המון בגרגור הזה.. אני שומעת בו גם את הגרגור של התחולה המיוחמת שרוצה עוד, גם גרגור של גורה קטנה שמשועשעת מכל המשחקים החדשים האלה... אבל יש בזה גם גרגור של חיה אחרת... חיה שלא מוכרת לי עדיין... חיה שעל קיומה נודע לי רק אז - בפעם הראשונה שנפגשתי עם אדוני בחדר המיטות... כשהוא אמר לי " תוציאי הכל, בייבי, תוציאי את זה בשבילי.."  - נשמעה בתוכי נהמה שקטה וחדשה בשבילי.. נהמה של חית פרא שכלואה שם עמוק בפנים ומנסה להשתחרר...

אז עכשיו כשאני רואה את הסימן הזה, אני שומעת אותה שוב, הקול שלה נהיה טיפה יותר ברור... החיה הזאת מסתובבת בסיבובים בבטן, כמו נמר רעב בתוך הכלוב, ומחכה להשתחרר כדי לטרוף אותו... להשתגע עליו, לנשוך אותו, להשאיר עליו סימנים... 

אז דוקטור, מה אתה אומר? 

יכול להיות שאני לא 100% נשלטת? :)

פני הים -

אם תדעי להיות 100% מה שאת
ההגדרות, אין להן משמעות.
(;
נראה שאת מתקרבת.
לפני 8 שנים
SapioS​(אחרת){Rתיק} - זוהי השאיפה התמידית :)
ההגדרות הן אבני דרך ועזרים בדרך הזאת, להתבונן עליהן, למדוד אותן, ללמוד מהן ולהמשיך האלה
לפני 8 שנים
אשת לפידות n​(שולטת) - את בהחלט בדרך הנכונה....
לפני 8 שנים
SapioS​(אחרת){Rתיק} - אין לי עדיין מושג לאן היא תיקח אותי, הדרך הזאת.. אבל היא בהחלט מעניינת ומלאת גילויים על עצמי ;)
לפני 8 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י