סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

בחוות הרכיבה

79 הפרקים בבלוג זה מתארים התרחשויות שעברתי בגיל 16 בחוות רכיבה. מי שמגיעים לכאן ורוצים לשקוע בקריאה, מוזמנים להתחיל מהפרק הראשון (https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=717497&blog_id=106181) ולהמשיך משם...
לפני 5 שנים. 9 במאי 2018 בשעה 6:39

 

בחוות הרכיבה (27)

 

 

 

התבקשתי להביא חומר מתוך יומן המחקר של אליענה, החופף את הארועים שתארתי בפרקים הקודמים. ביקשו שאעתיק במלואו פריט ביומן, כפי שאליענה כתבה זאת (עד כה, ציטטתי פה ושם מיומנה, לא מצאתי טעם להביא קטע רחב יותר). בכל אופן, למעט שתי השמטות שבחרתי שלא לשתף, הרי לכם אחד מהדפים המרתקים ביותר ביומנה (לפחות לדעתי)

 

11 ביוני, ***

 

סכנה ממשית של אובדן שליטה במחקר. פחד עמוק שכל הפרויקט יאבד, אם לא אשכיל לרסן את עצמי. זו לא רק התובנה שא.מ.3 משנה אותי, ושהמחקר הופך להיות עלי לא פחות מאשר עליו, מה שמבלבל אותי לגמרי היא הסחרחרה הרגשית שנזרקתי לתוכה. 'אהבה' היא מילה שאני משתמשת בה שוב ושוב מול הנבדק. תחילה עשיתי זאת באופן מחושב, כדי להעמיק את הזדהותו של א.מ.3 עם מטרות המחקר. אבל המצב השתנה במהירות מדאיגה: אני חושבת עליו גם מחוץ לשעות המחקר, אני נמנעת מנתק ממנו, והגרוע מכל: אני מגיבה—גם מינית—לרגשות שהוא פיתח אלי.

 

(התרגיל שאני אמורה לתאר עכשיו ושמתרחש מולי, הוא תרגיל החישוקים, פשוט אין לי רצון ממשי לתעד את זה, אז אכתוב בתמציתיות:

 

"תרגיל החישוקים" מדמה את הנבדק לחיית טרף מאולפת בקרקס. א' היא "המאלפת", והיא שולטת בנבדק באמצעות הצלפות שוט על גופו או בסמיכות לגופו. למותר לציין, שא' נהנית מאוד מהתפקיד הזה. הוספתי עוקץ נוסף לתרגיל, בכך ששתינו מדמות את א.מ.3 לחיית טרף נקבית, לביאה בשם 'ליה'. הפקודות שא' משתמשת בהן הן: 'נתרי ליה', 'גבוה יותר ליה', 'עצרי ליה', 'על הגב ליה' ו-'ארצה ליה'. יש גם פקודת תקיפה – 'תקפי ליה' -- כי אולי נביא את התרגיל לכך שליה תתקוף חית מחמד כלשהי, אבל א' משתמשת בבובה בצורת ארנבת שאותה הלביאה תוקפת כשהיא מקבלת את הפקודה המתאימה. הרעיון הוא—כמובן—לשלב הנמכה של הנבדק לדרגת חיה, וזאת דרך סימבוליקה בה דווקא אישה חלשה היא המאלפת של משהו חזק אפילו יותר מגבר—כלומר, הגבר מדמיין שהוא בעל כוחות של אריה—תוך שילוב של רכיבים של אובדן זהות מגדרית מובחנת (הוא לא אריה, הוא לביאה).

     אני מחפשת לאתר נקודות של עוררות אצל הנבדק, כמו גם יכולת הזדהות עם הלביאה, והתמדה בעצימות כאב הולכת וגוברת – כעת, למשל, א' ביקשה וקיבלה רשות להגיע להצלפות בדרגה שש.

 

עד כאן התרגיל שמולי...

 

     אדגיש שלרגע לא חשבתי שמשהו מהזיקה הרגשית שלי אל הנבדק יתרחש. כשבחרתי אותו, התהום הרגשית והקוגניטיבית בינו לביני היו לי ברורים כשמש (וזאת ללא כל קשר לפער הגילאי ביננו).   

     אבל גם בכל הקשור למשיכה, לא חשדתי שמשהו כזה עלול בכלל להתפתח מבחינתי. א.מ.3 בפרוש לא נער יפה. אפילו לא נאה. גופו חזק, אבל תנועותיו גמלוניות ושפת הגוף שלו עצית. גוון עורו צהבהב-לבן, אפו גדול יחסית לפניו, שערו—לא משנה עד כמה יתאמץ לסרק אותו—מסתדר על פי כיווני צמיחה עצמאיים וסותרים. אודה שעיניו יפות – גדולות, חומות, מביעות ומוקפות בריסי ענק. אבל פרט להן, א.מ.3 הוא מישהו שהמבט חולף על פניו כשנכנסים לחדר.

 

     הוא נטול כריזמה, וגם לא מעניין. הוא כמעט לא קרא דבר (למרות שהוא יודע לצטט מעט שירים). מוסיקה עבורו היא רקע. הוא ביקר בכמה מקומות, אבל לא באמת ניסה לראות אותם. לא שמעתי ממנו דעה מקורית או מחשבה שלא שמעתי קודם. כשאני מדברת איתו הוא לא תורם דבר לתוכן השיחה. לא ניסיתי לשוחח איתו על מתמטיקה, ה- forte שלו, מסתבר, אבל לא נראה שאחלץ ממנו יותר מדי – נער מתבגר טיפוסי: שתקן, עצור רגשית, עיוור לעצמו, קל להפעלה.

 

 

צריך לעצור כל הזמן כדי לתקן את א' בנוגע לתרגיל. שוב ושוב היא שוכחת לדבר אל הלביאה בלשון נקבה. חוט המחשבה שלי ניתק כל פעם מחדש כשאני צריכה לתקן את ה-'נתר ס' ו'ארצה ס' לטובת 'נתרי ליה' ו-'ארצה ליה'. א' לא מבינה או פשוט נסחפת אל תבניות קודמות. היא כל הזמן מפצירה בי שאתיר לה לעבור לדרגת הכאב הבאה בהצלפותיה...

 

 

   גם מנעד הרגשות של הנבדק נטול ייחוד. הוא לא באמת מסוגל לנסח את עולמו הפנימי. כשהוא עושה זאת, אין אצלו גוונים, צללים או עמימויות. הוא "אוהב" או "שונא" או "אוהב יותר" או "אוהב מאוד". דלות ביטוי מייאשת – כאילו שהעולם הרגשי שלו הוא אוסף קוביות תחומות על כוננית פנימית והוא נותן להם שם. 

 

[חמש שורות הושמטו.

.

.

.

.]

 

 

ההבדל הוא העוצמה, מידת ההתמסרות, הנתינה הלא מידתית. הוא התחיל בהערצה אלי. בכך הייתי מורגלת, ולא ציפיתי ליותר מזה. חשבתי לעצב אותו מחדש מתוך מצב זה ותו לא. תחילה ייחסתי את נכונותו להיות מושפל עוד ועוד להערצה זו בלבד. גם לא התרגשתי במיוחד שהוא דיבר על אהבה – הרי גברים (לא כל שכן נערים) מבלבלים בין אהבה לבין סגידה כל הזמן, וזה חלק ממה שאני רוצה לשנות.

 

אבל מה שלא הייתי מוכנה אליו הוא העומק. כאילו שאין שם רצפה. הוא אוהב ללא תנאי, כמו כלב – ובמובן מסויים, הפכתי אותו לכלב – אבל עם כל הטווח של אהבה אנושית. אין אצלו סייגים. האהבה שלו חצתה גבולות של כבוד, של סיבולת, של ציפייה להדדיות. אני משוכנעת שלו אבקש ממנו להרוג את עצמו עבורי ואם הוא יחשוב שיש בכך צורך, הוא יעשה זאת ללא היסוס. במובן מסוים, הוא כבר עשה זאת...

 

ההתמסרות המוחלטת הזו שלו נוגעת בי.

 

השאלה היא פחות מה שקורה אצלו, ומדוע אני מגיבה לזה. ומדוע כך??? אני משוכנעת שזו לא רק העוצמה. אהבו אותי באופן נואש בעבר. מה ששונה הוא הכוח הברור שיש לי עליו. האכזריות שהוא מיילד מתוכי, העונג שאני חשה כשאני מכאיבה לו. כשאני מייסרת אותו, וכשהוא מביט אלי דרך המבט החום – החום הזה שלו מתחתית השאול החדשה שהשלכתי אותו לתוכה.

 

כך למשל...

 

[ארבע שורות הושמטו כאן.

.

.

.]

 

     ברגעים הללו הסיפוק המר-מתוק שבהתעללות בו חובר למעיין חום כלפיו. ברגעים כאלו אני רוצה לחבק אותו, להיכנס איתו אל מתחת לשמיכה בעירום, ללטף את גופו, לנשק אותו... הצורך שלי לגרום לו לבכות גובר עלי, והופך ליומיומי – אולי בגלל שהמגע היחיד עם גופו שהתרתי לעצמי הם דמעותיו על כפות רגלי...

 

    הניסיון לשלב את א' בניסוי כדי לעצור את התהליך הזה, לא צלח – לפחות לא בינתיים. להפך, כשהיא נוגעת בו או מכאיבה לו, אני נעה בין תחושות של הנאה מההשפלה הפומבית שלו, לדאגה, ומשם לקנאה, ולזעם על א' (שמתגלה כמרשעת של ממש – הרגע, למשל, הייתי צריכה לעצור את הכתיבה משום שהיא הצליפה בו בדרגה שמונה וניסתה להסתיר זאת ממני).

 

      בדיתי קודם סיפור על כך שאני צריכה לנסוע לכמה ימים... אולי הניתוק ממנו יעזור לי למצוא שוב איזון...

אני הורסת במו ידי עבודת הכנה אדירה בגלל שמשהו בי מגיב לנבדק וחותר תחת האובייקטיביות של הניסוי הזה (קודם טעיתי שסיפרתי לשניהם על אבא שלי. מזל שלפחות הצלחתי לא לומר דבר על הדוד שלי...).

 

 

***

 

 

דרגת כאב – גבוהה: להתבונן בא' עכשיו מאמנת אותו בחישוקים ומצליפה בו כשאני לא עושה זאת בעצמי, מייסר אותי.

 

דרגת התמסרות – גבוהה: אני מתקשה לחשוב על הימים הקרובים כשלא אהיה לידו.

 

דרגת גירוי – גבוהה: כל צווחת כאב שלו מעוררת אצלי תשוקה. כאילו שחיישני הכאב שלו מחוברים לחיישני העונג אצלי. ברגע זה למשל, א' בדיוק הצליפה פעמיים במותן שלו, אזור רגיש במיוחד אצל א.מ.3, וצמרמורת מהנה עברה בי. אני עוסקת ללא הרף בניסיון להסתיר מא' ומהנבדק את הגירוי שלי. ברור לי שלא אצליח בכך לאורך זמן.

 

איום קיומי – סכנה ממשית: עתיד הקשר בין ז'אן פול לביני לוט בערפל. האכזריות שנוצרה בי שינתה אותי לגמרי. אני חשה שאני הופכת לאדם אחר, ואני לא מרגישה שאוכל לחזור למי שהייתי. אני גם לא רואה שום עתיד לקשר בין א.מ.3 לביני. סף הגירוי שלי רק עולה. אני מנסה לפגוע בו עוד ועוד ובצורה יותר ויותר קשה. תוך חודש איתו, כבר סיכנתי את חייו. מה יתרחש אחרי שלושה חודשים?  

 

     ברגע זה, למשל, הוא זוחל על הרצפה מול א', שמצליפה ובועטת בו במגפיה אחרי שנכשל (שוב) לזנק דרך החישוק השני מבלי לגעת בדפנות החישוק. הוא מתחנן שהיא תחדל, אבל א' ממשיכה בחדווה. קול ברור ומובחן בי זועק יחד איתו, רוצה שכל זה יפסק. אבל משהו חזק מהקול החומל הזה תובע דווקא את ההיפך: שא' תכאיב לנבדק יותר, הרבה יותר.

 

    ממש עכשיו, א' מביטה בי בחיוך ניצחון כשליה מתפלשת בין מגפיה ומתחננת שתפסיק. היא מנצלת את הרגע בו ליה לא רואה אותה, ובתנועת כף יד שואלת היא מבקשת ממני להורות לה אם להמשיך או לחדול. פיתחנו סימן מוסכם עבור נקודות התלבטות כאלו שלה: תנועת האגודל של הקיסרים הרומיים בזירה – אגודל מופנה כלפי מעלה, משמעו חנינה, מטה, המשך העונש.

 

למרות הרצון העז שמדרבן אותי לרוץ לליה ולחבק ולנחם אותה, אני מפנה את אגודלי מטה, ומאשרת לא' להמשיך. א' לא זקוקה להרבה מעבר לזה. היא מחזירה לי חיוך, ובעליצות שהיא לא מנסה לכבוש, היא מחדשת את מטר ההצלפות על פרוותה הפצועה של ליה, שמיללת ונאחזת במגפיה בתחינה...

 

 

 

קוקו הכלבלב - גם האגודל שלי למטה, תמשיך לשתף ולספר.
לפני 5 שנים
סווריןן - אגודל למטה זה בעצם לייק הפוך, לא??? :-)
לפני 5 שנים
קוקו הכלבלב - אכן כן. לייק ענק בשבילך
לפני 5 שנים
נזמית לופתת - פשוט מבריקה: גם לולא היית מתאר את דמותה היפה ואת האופן בו היא מנסחת את בקשותיה כך שכולם נעתרים לה כמו במטה קסמים, זה ברור מאליו למה הערצת אותה. היכרתי עוד מעט אנשים כאלו. תודה שחשפת עוד קצת מהמחקר שלה.
לפני 5 שנים
סווריןן - כשקראתי על לילה צ'רולו אצל אלנה פרנטה ב"החברה הגאונה שלי", היית לי תחושה שאני קורא גירסא של אליענה - השילוב של ברק יוצא דופן ולחיות עם פצע לא מוכחש. ייחוד שלא מתנצל על אחרותו...
לפני 5 שנים
נזמית לופתת - אקרא 😊
לפני 5 שנים
JesseSY​(נשלט){המלכה קייט} - היי סווריןן היקר, מרגיש שהפרק הזה נכתב לבקשתי (למרות שמניח שהיו עוד בקשות) אז מודה לך על כך ועל השיתוף והחשיפה, קראתי אותו כבר 3-4 פעמים, בעיקר מתוך ניסיון להבין בעצמי את אליענה בצורה ברורה יותר, אחרי הקריאה הראשונה רציתי לכתוב לך שאתה יכול להגיד לפסיכולוג שלך באופן מאד ברור שלא מדובר בתסמונת שטוקהולם ושגם היא אהבה אותך אבל העדפתי לחכות עם זה ולקרוא עוד כמה פעמים ולנסות להבין מבין המילים שלה את המשמעות, בסופו של דבר אני חושב שכמו שכתבתי בהתחלה, מדובר בעיקר בנערה שלא באמת הבינה עד הסוף מה היא עושה ולמה היא מכניסה את עצמה.
מצד אחד הסיבה המרכזית שחשבתי לכתוב לך על כך שהיא אכן אהבה אותך היתה הניתוח שהיא עשתה בעצמה לדרגות הכאב / גירוי וכיוב׳ של עצמה, רגע מבריק ונפלא ביומן בעיני שהיא גם מסתכלת על עצמה במבט חיצוני ומנתחת את מעשיה, בהתחלה חשבתי שהיא שוב כותבת עליך אבל אז הבנתי שהיא כותבת על עצמה וכשהיא רשמה שהיא רואה איום קיומי וסכנה ממשית ולא רואה עתיד לקשר שלכם זה מה שגרם לי לחשוב שהיא אכן אוהבת אותך כי הידיעה שהיא מסכנת אותך ולכן חושבת שהקשר צריך להסתיים היא, היא אהבה אמיתית בעיני, היכולת לוותר על מישהו כי זה יעשה לו טוב יותר מעידה על כך שהיא אהבה אותך או כמו שאומר השיר - If You Love Somebody Set Them Free
היא לא רוצה לסיים את הקשר כי היא משתנה, היא לא רוצה לסיים את הקשר כי הקשר שלה עם ז׳אן פול לוט בערפל, היא רוצה לסיים את הקשר כי היא חוששת ממה שתעשה לך וזאת למרות שמעולם לא אהבו אותה כמו שאתה אהבת ולמרות שאתה בסופו של דבר עושה לה טוב מהרבה בחינות, אם זו לא אהבה, מה כן?
מנגד הכתיבה שלה מאד מבולבלת והיא לא באמת יודעת מה היא מרגישה כלפיך בעצמה, היא לא באמת יודעת איך להכיל ואיך להבין את הרגשות שעוברים בה, לתפיסתה אתה ״לא ברמה שלה״, אתה לא יפה במיוחד, לא מעניין במיוחד ואלמלא הניסוי סביר שלא היית זוכה להכיר אותה והיא אותך
הדבר ״היחיד״ שיש בך שאין בשום אדם אחר לתפיסתה היא היכולת שלך להיכנע לה ולכן, שוב, כמו שכתבתי בפעם הראשונה, אני חושב שפוטנציאל הכניעה היה קיים בך מלכתחילה והיא פשוט ״העירה״ אותו עם הניסויים שלה, אנשים אחרים לא היו מגיבים כמוך ולא היו מגיעים לדרגות ההתמסרות שלך והכניעה שלך - וגם אני כמו אליענה רואה את זה כעוצמה מאד גדולה שיש בך, להיות עם היכולת להיכנע, לסכן את עצמך, לשים אותה לפניך דורש תעצומות מאד גדולות של הנפש ואני, שאני אוהב להיכנע בעצמי, רואה את התכונות האלה באופן חיובי בלבד, מעטים האנשים שמסוגלים להעניק את מה שאתה הענקת שמסוגלים לאהוב כמו שאתה אהבת ובכך שאתה ממשיך לציית לה כשאתה יכול בכל רגע לגבור עליה ולקום וללכת יש כלכך הרבה כוח ואומץ ואהבה שזה מדהים וזה בעיני בעיקר מה שהדהים אותה ומה שסיחרר אותה מרגליה ומה שגרם לה לכל התחושות שהיא לא באמת ידעה להכיל בעצמה או להסביר לעצמה וזו הסיבה שאני לא לגמרי בטוח שהיא גם באמת אהבה אותך, ייתכן מאד שהיא אהבה את האופן שבו אתה אוהב אותה וזה הפיספוס הגדול ביותר שלה, אם היא רק היתה קצת בוגרת יותר או קצת חכמה יותר היא היתה שמה את הניסוי המטופש שלה בצד ובאמת נכנסת איתך למיטה ועוטפת אותך באהבה, אני חושב שגם היא וגם אתה הייתם זוכים למשהו הרבה יותר גדול וטוב אם היא רק היתה מקבלת את ההחלטה הזו ומנסה ללכת עם הרגשות שלה כמו שאדם בוגר יותר, חכם יותר, עם ניסיון חיים יותר היה לדעתי עושה כי קשר כזה וסוג כזה של אהבה זה משהו שצריך להילחם עליו ולבדוק אותו, לא בטוח שזה היה עובד לכם, לא בטוח שהייתם נהפכים לזוג, אולי באותו הלילה שבו זה היה קורה שניכם הייתם מבינים שזה לא קשר שנועד לקרות או שרק היא או רק אתה הייתם מבינים זאת ועם זאת היא פשוט לא ניסתה, לפי מה שקראנו עד כה היא אפילו לא חשבה לנסות כי עדיין מדובר בנערה בת 19, עם ניסיון חיים די מצומצם, קצת מבולבלת, קצת הורמונלית, קצת אידאליסטית, עם לא מעט תחושת נקמה (באבא שלה ולך דע מה קרה עם הדוד שלה, אולי אתה יודעת) שפשוט לא לגמרי הבינה מה היא עושה לך ולעצמה (וגם את זה כבר כתבתי) שהעדיפה להמשיך בניסוי על פני להעדיף אותך ואת עצמה ואת הפוטנציאל לקשר שהיה ביניכם ובעיני בסופו של דבר פגעה עם הניסוי הזה גם בך וגם בעצמה ועל כך צר לי. מנגד אני מקווה שתפנים לראות את הדברים כמו שאני רואה אותם ואת כל ההתמסרות והנתינה שלך מהצד החיובי, העוצמתי והחזק של המטבע וכמו תמיד אסיים ב-תמשיך להחלים, להשלים ולכתוב. סופ״ש נעים.
לפני 5 שנים
סווריןן - תודה על המחשבות הללו, איש יקר.
אכן, לא חשבתי לשתף בחלק זה מיומנה, ועשיתי זאת כי ביקשת. אני "אמור" לשתף רק בתוכן שמקדם את הטיפול שלי. אבל אני מרגיש מחוייב לא רק לתועלת שלי, אלא גם למה שמעניין את מי שכמוך, מלווה אותי במסע הזה.
בנוגע למה שכתבת, כן, גם אני החמצתי לגמרי בקריאה ראשונה את ההיפוך ביומן שלה. המדרג הזה שלה - דרגת כאב, דרגת התמסרות, דרגת איום קיומי, וכו' מופיעים בכל עמוד כמעט, ומתייחסים תמיד אלי. פתאום היא התחילה לדרג את מה שמתרחש אצלה, וזאת במקביל לתובנה שהמחקר משנה אותה...בהמשך היומן, הדרוג העצמי הזה מתרחש לא מעט....
בנוגע לדוד שלה, אני יודע מה קרה שם. אם תמשיך לקרוא, תדע גם אתה...
בנוגע לקשר אוהב שאולי היה נוצר אם... תראה - לפי הניתוח שלה, לא יכול להיות קשר אוהב של ממש בין גברים לנשים. יכולה להיות התאהבות חזקה. יכולה להיות ידידות אמיצה. אבל לא אהבה ארוכת שנים, כלומר שילוב איתן של ידידות וארוטיקה. עשויים להיות להכללה הזו מספר דוגמאות נגדיות לדעתה.. אבל במספרים הגדולים, גם גברים וגם נשים נידונו לאומללות. זאת לא בגלל שככה זה, אלא בגלל שההבניה הרגשית שלנו דפוקה.
אתה לא חייב לקנות את זה. אבל זו אמונת היסוד שעומדת בבסיס המחקר שלה והרצון הכן (לדעתי) שלה לשנות את המצב החולה הזה...
שוב, מאוד מאוד מאוד מעריך את תגובותיך ותמיכתך בי...
לפני 5 שנים
JesseSY​(נשלט){המלכה קייט} - תודה על השיתוף ועל כך שחשפת אותנו לעוד חלק מהיומן שלה ולצד שלה ותודה על התשובה. לגבי הניתוח שלה של קשר אוהב במספרים גדולים אני חושב, לצערי, שיש לא מעט מהאמת בתפיסה שלה ויחד עם זאת היא אפילו (לפחות בשלב הזה של הסיפור) לא נתנה לזה הזדמנות אפילו, גם אם היא צודקת לגבי ״המספרים הגדולים״ היא יכולה לפספס את המקרה הפרטי, את היוצא מן הכלל וכשזה נוגע אליה ואל החיים שלה באופן ישיר, זה פספוס של נערה שעוד אין לה מספיק ניסיון חיים בעיני.
זה שהיא האמינה (או סיפרה לעצמה סיפור) על זה שבאמצעות המחקר היא תשנה את המצב אין לי ספק בכך, זה שיש פער מאד גדול בין האמונה שלה למציאות גם בכך אין לי ספק. בכל מקרה שוב המון תודה על כך שבחרת לשתף אותנו שוב ביומן, מעריך את זה מאד ומודה לך על כך. הפרק החדש ובעיקר ״אקורד״ הסיום שלו - ״תקפי״ - פשוט נפלא והעלה חיוך גדול על פני, ממתין בציפייה לפרק הבא. סופ״ש נעים.
לפני 5 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י