בילינו ערב ארוך עם חברים בפאב. ערבים כאלה הם תמיד אתגר. רוב החברים לא יודעים, אז אנחנו מתנהגים כמו זוג רגיל, ותוך כדי כך שומרים על פרוטוקול מצומצם באמצעות סדרה של סימנים, תנועות ידיים ולחישות...

זה המזל הטוב של שנינו שנפגשנו, המזל הלא יאמן של שני אנשים שנדלקים בדיוק מאותו הדבר ומוצאים אחד את השני. איך ששנינו נדלקים כשהוא מחליט בשבילי מה לאכול, כשהוא מלביש אותי, כשהוא תופס לי בפטמה באמצע הרחוב...

שש בבוקר, אני מתעוררת לכאב המוכר בזרועות. מתהפכת, צד ימין, צד שמאל. כואב. מעירה אותו בלחישה: "מאסטר, האזיקים כואבים, תוכל בבקשה להפריד אותם?"...