אני מגיעה לביתך בתחושה שהיום זה עומד להיות הכל או לא כלום. יומיים של התרחקות. יומיים שאני מרגישה שאת נאטמת, מעבירה לי מסרים סמויים בבלוג, לא מדברת איתי ישירות על הפחדים שלך והכאבים שלך, בורחת מעצמך וממני. היום אהיה קשה. היום את תתני לי אותך לגמרי.

עכשיו, כשאת חופרת בעצמך ומנקה נקודות שחורות מנשמתך, כמו קוסמטיקאית מדופלמת, עכשיו אני מביטה בך מהצד ונותנת לך לחפור. זה לא פשוט להרגיש חיה, לחיות זה גם לזכור לזכור זה גם לכאוב.

קלייר שלי, אני נוסעת לאיטליה לשלושה ימים ואת נשארת כאן, כל כך איתי וכל כך בלעדיי. תני לך לנשום אותנו מבעד לאריג הסדין, להריח את הציפית ולמצוא שערה אחת בודדה שלי. שלושה ימים זה זמן מצויין להכנה לקילור שלך.