אתה ישן אצלי על המיטה. אצלי, בבית. באת אלי היום. עמדת בדלת שלי עם קופסת קרטון מלאת סופגניות מכל המינים וכל הצבעים. חייכת. חייכתי גם. אחר כך שמתי לב שהבאת חנוכיה. הגשת לי את הקופסה ואמרת חג שמח. נכנסת אלי. הכנתי לך קפה. אתה תקעת נרות בחנוכיה. לקחת מפית והנחת אותה על הראש שלך.

כשבאתי אליך חייכת ואמרת לי שאני הכי יפה שאתה מכיר. הרגשתי את זה. את זה שאתה באמת חושב ככה. ליטפתי לי את הלחי והלב שלי רקד. אחר כך נישקת אותי ואז שאלת אם אכלתי. נכנסת למטבח המשוכלל שלך והכנת לי ארוחת ערב כי ידעת שהיה לי יום ארוך ואני מתה מעייפות.

ובלילה, אחרי שהלכת, נשארתי לבד. ואני כבר לבד כל החיים ובכל זאת הלכת. הלכת אחרי שהשארת אותי על הריצפה במטבח, צפה בכל המיצים שלך. בשתינה המזוהמת שלך, ביריקות, בזרע ש'ך, בשפיך, במיץ של הגוף הסאדיסטי שלך. אתה, אתה מה שמרעיד לי את הקיום, עושה לי לרצות לקעקע את עצמי על עצמי.