ח-ז-ק.

פעם היתה ילדה. פעם גם היה ילד. פעם היו הורים, אחים, סבים, דודים, בני דודים, חברים, ומכרים. בעין העדשה, למד הילד להבין כי אינו עומד לדרישות הוריו שעקבו אחר מעשיו בצפייה. כן כך למדה גם הילדה. באחים החל הוא לקנא, מתוך קנאה עלתה חומה, ומאחוריה החלה תחילתה של המלחמה...

מניפולציות רגש, תפוס את החלש בחולשתך, זרוק לו קלישאה, תן לו לחשוב כי בתום הדרך תחכה לו גאולה, קח את כל כולו בכדי שתבוא על סיפוקך, ואז, אז נתק כבלים ללא רחם, כן, המצפון שותק, אל דאגה, ואם יתסוס נקה אותו בעוד קלישאה, "אם לא אתה הרי היה אחר..."

רק רציתי להגיד, את לא מי שאת חושבת שאת, את גם לא מה שהחברה חושבת שאת, את מי שאת חושבת שהחברה חושבת שאת, וזו, זו מחלתה של כל האנושות...

הנה בא הקור, אתה מרגיש את זה בעונת המעבר, רשרוש עלי העצים הנושרים מטה נשמע לרגעים כתקתוק שעון המורה על הזמן האוזל, תום הקיץ... היה לי חלום עליך. חלמתי, שאת לצדי, פונה אלי בקולך המלטף, מחויכת. כל כך הרבה זמן שלא חשבתי עליך...

היא היתה ילדה דוחה, לפחות כך לפי לדעתה. היא היתה לבדה במחשבותיה, לבדה אף בדעתה העצמית, כלפיה. כן, כולם ראו בה את אותו ברווזון מכוער, רק שאף אחד לא חשב אף לא גם לרגע שתהפוך היא לאותו הברבור באגם. גם לא היא, עצמה. אך היא, שרדה, נעמדה מול כל אותן הדעות, איתנה לתפיסה.

שוב חשבתי עליך הלילה. רכה ויפה. אמיתית וכנה. מלאת צחוק ומצחיקה. שוב פנית אלי בכל אותן המילים הנכונות. שוב הילכת לקראתי גאה. שוב נגעת במגע של קטיפה.

חמישה קטעים למלכה אחת. קטע ראשון. נו, אז יש לך הכול, ביענו, עד שמביאים לך ת'שגעת... כן, אז את מסתגרת ומתחילה לחפור במוח עד שאובדת לך הדעת. אין לך כלום, את יודעת את זה, עכשיו סתמי ת'פה! אל תעני, תקשיבי. צה צה צה לשון עקומה. תקשיבי! את בצלילה.

יום חמישי 25 יום שישי 26 יום שבת 27 בספטמבר ‏2003 יש רגעים בחיים, בהם הם שמים אותך במקום הכי נורא שיש. החג הזה, אני מצאתי את עצמי במקום הזה...