אקטים של שליטה ודומיננטיות ונילית

נו, זה מה שהוא עשה. התחרמן על זה אחרי. הוא לא היה אלים או לקח חלק. ג'יזס, זה המטרה של המקום הזה... להתפלש בטינופת של עצמנו, לא להיות משטרת פוריטניות. צריך גם לנשום לפעמים ולא להיות מושלמים מבעד לצווארון הפוריטני המזדיין הזה.

יצא לך פעם להיות מושא לבריונות? יצא לך להרגיש את חוסר האונים הזה שבו מישהו פוגע בך בלי הסכמתך, מבלי שיש את היכולת להפסיק את זה, ואף אחד מהנוכחים לא עושה כלום כדי לסייע לך?
את יודעת מה הכי כואב בסיטואציות האלו? יותר מהמילים שנאמרות לך, יותר מהמעשים שנעשים לך, זו השתיקה של הסובבים אותך שמרגישה הצורמת ביותר.
כי אז את מרגישה הכי קטנה שיש, שאין לך מה להילחם אפילו כי נופלת עליך ההבנה שזאת לא את נגד הבריון, אלא את נגד כולם שמאפשרים לו לעשות את מה שהוא עושה.

ככה הייתי בחטיבה וסבלתי מכל רגע, עד שכמעט התאבדתי, ובסוף "רק" נשרתי ממערכת החינוך הרגילה והייתי צריכה שנים לשקם את החיים שלי.
ועד היום יש בי כעס על ה"משתתפים השקטים" שבעיניי עצמם חושבים שאין להם שום קשר, כאילו להגיד "לא" לחוסר צדק שנעשה להם מול העיניים היה משימת בלתי אפשרית שלא יכלו לעמוד בה.
כל החיים שלי היו יכולים להיות אחרת אם לפחות אדם אחד היה לשנייה מנסה לעמוד לצידי, במקום למצוא תירוץ משכנע למה להתנגד זה "מטרחן" או לנאום "שאף אחד לא מושלם".

מאז אני לא שותקת לבריונים כשאני "הקהל", ולא אכפת לי שאני אצא הכי טרחנית והכי טהרנית בעולם.
כי אני יודעת כמה זה כואב כשאף אחד לא עושה כלום כשרומסים אותך, כשהופכים אותך לאפס שמבלי שרצית.
רק מי שחווה בריונות יודע כמה להגיד לרגע את המשפט ההו-כה "טרחני" הזה: "שתדע לך שזה לא סבבה", יכול להיות חבל הצלה קריטי עבור מי שמנסה לשרוד עוד יום של רמיסה בכיתה או בעבודה.

פותח השרשור כן לקח חלק, פסיבי, שקט, אבל אחד שאיפשר לבריונית להרוס למישהי חלשה ממנה את הנפש.
לא במודע, הוא לא התכוון לזה, וסביר שהוא בכלל לא חשב על זה.
ובדיוק בגלל שזה כל כך חמקמק, זה סבבה לגמרי להגיב בשרשור מהסוג שבמקרים של חוסר הסכמה צריך להתערב, אפילו אם ממש התחרמנת וזה יושב לך בול בפנטזיות שאתה מאחל לעצמך.

המקום הזה מתעסק בבדס"מ, לא באלימות, לא בפגיעה בחלשים יותר שלא הסכימו, ולא בדיוק יכולים להתנגד כי הם עובדים חדשים שאף אחד עוד לא מכיר מול עובדת ותיקה ומוערכת שכולם מעריצים.
הפנטזיות המיניות שלנו הן לא פטור מלבחור להיות אדם שלא נותן לבריונים לשגשג בסביבה שלו.
והאמת, שזאת אפילו לא "משטרת הפנטזיות", כי הוא לא שיתף בדמיון אלא תיאר סיטואציה שבאמת קרתה. וכשסיטואציה באמת קורת, הדבר הכי אנושי הוא לחשוב איך לא פוגעים באף אחד.

תדמייני מישהו שיביא עכשיו איזו כתבה על אונס, יצטט את הקורבן שאמרה שהיא מרגישה מושפלת ונרמסת, וידבר על הסבל שלה כאילו זאת פנטזיית אונס סקסית שהדליקה אותו.
זה שיש לנו פנטזיה עם נושא מסוים לא אומר שכל "ביטוי" שלה במציאות שלה סבבה, ושאסור לנו לעצור רגע ולחשוב על משהו מעבר ללחרמן את עצמנו, ושכל הבעה של חמלה זה פויה פוריטני.
עדיף להיות בכלוב "פוריטני" שבו אנשים מזדזעזים שמישהו ראה באקטים של פגיעה בחלש בדס"מ, מאשר בכלוב שבו מתרצים פגיעה בחלש כבדס"מ.

ולעזאזל, לא לגרום לחלשים ממך לסבול, ולא לאפשר לבריונים שלהם להמשיך לפגוע בהם, זה לא לשאוף לשלמות בלתי אפשרית, זה די מינימאלי. שפוי בטוח ובהסכמה, וכאן אין הסכמה.
להתפלש בפנטזיות אסורות לא אומר שאסור להגיד את המובן מאליו והוא שמעשים מסוימים אסורים, בטח כשמדברים על מעשים שבאמת קרו.

אז א היא נשלטת, קורבן או מושא פנטזיה? בלבלתם אותי.
זה היה יכול להיות דיון ממש מעניין אם הוא היה מתחלק לשתי שאלות נפרדות מהן עשו פה סלט.

1. האם מותר להתחרמן מהסיטואציה? כן. והייתי אומרת ש״מותר״ היא כמעט מילה מוזרה כאן, כי עוררות אינה בקשת רשות. ראית משהו, המערכת המינית עשתה דינג. מדובר בנתון פסיכולוגי ולא בהחלטה מוסרית. אחר כך אפשר לקחת את המבנה, להפוך אותו לפנטזיה, לאונן עליו, לשחק אותו בהסכמה עם מישהו שרוצה להיות א. והכול טוב.

2. האם בזמן האירוע היה ראוי להתערב? כאן כבר נכנסים שיקול דעת, אחריות ופעולה. ולפי התיאור של פותח השרשור יש לפחות סימן שאמור היה לגרום לו להרים אנטנה: ״א מלמלה במרמור.״ כלומר, הוא לא תיאר אישה שנהנית ממשחק חברתי מוסכם. והוא עצמו סיפק אינדיקציה לאי-הנוחות שהיא הרגישה.

רק שאני לא בטוחה שהיה צריך מיד לקום מול כולם ולהכריז ״נ! חדלי מבריונותך! שחררי את א ואת בני ישראל!״
אני כנראה הייתי אומרת לה ״שבי״ ומביאה את המים, כי אין לנו מספיק מידע לדעת שהאירוע הצדיק עימות, וכי תיק הראיות המלא נשאר על השולחן בחדר אוכל. ליד הקנקן.

מה שכן, הכישורים של הכלוב לא מפסיקים להפתיע אותי. בשני עמודים הצלחנו לייצר תסריט
בו נ היא בריונית.
בו א היא חלשה ממנה.
בו נ הורסת לה את הנפש.
בו א אינה יכולה להתנגד.
בו א עובדת חדשה שאף אחד עוד לא מכיר.
בו נ עובדת ותיקה ומוערכת שכולם מעריצים.
בו מדובר ב״רמיסה״.
בו האחרים מאפשרים לבריונית ״לשגשג״.
בו יש דפוס של פגיעה, ולא אירוע בודד.
והיד עוד נטויה💪

אין דבר כזה שליטה ונילית
אין שליטה קווקזית ואין שליטה יוסי
שליטה יכולה להיות רק שליטה.
השאלה אם ישנה הסכמה או לא.
כל השאר ספקולציות וסרטים

היא פנטזיה, מן הסתם.

עם כל סעיף 1 אני מסכימה.
אבל לגבי סעיף 2, להיות אמפתי לאחרים לא אומר להגיב בצורה אובר דרמטית ולמהר לצאת לעימות חזיתי.
אפשר לעשות את זה באופן ענייני מאוד, די אלגנטי אפילו. פשוט לגרום לעובדת השנייה לראות שרואים אותה ואת חוסר הנוחות שלה, ולגרום לה להרגיש שזה בסדר שהיא לא תקום עכשיו אם היא לא רוצה בזה.
אני מדברת על לא לפספס סימני חוסר נוחות של זרים ולא לההשתמש בפנטזיות בדס"מיות אישיות שלנו, שבכלל לא היו שם, כתירוץ.
לא היה צורך להגחיך את מה שאמרתי. כי הייתי פועלת בדיוק כמוך, אומרת "שבי" והולכת להביא מים בעצמי ומקלילה את הסיטואציה הזו, לא מתחילה לנאום בצורה מגוחכת לאף אחד, לא מנסה לחנך כי זה במילא לא עובד. רק מראה לנ' שאני רואה שלא נוח לה, ואם טעיתי בהנחה שתגיד שזה בסדר, או תמשיך לעשות מה שנראה לה נכון, ונתקדם הלאה.

אם תקראי את ההודעה הראשונה שלו שוב, תראי שהוא בעצמו אמר שאחת מהן היא עובדת ותיקה ודומיננטית, והשנייה עם פחות ותק ולא בדיוק עם מעמד כמוה.
סבבה, לא עובדת חדשה לגמרי, אבל עדיין, לפי התיאור שלו הן לא בדיוק שוות וזאת לא סיטואציה הוגנת. כן יש שם פערי כוחות, כן זאת סביבת עבודה שתלויים בה לפרנסה, אז לא היה טעם להגחיך את הנקודה הזו גם כן.

הקושי להתנגד לקום להביא מים בסיטואציה כזו, ובטח כשהיא פומבית, הוא באמת מופרך בעינייך? להיות הזו שהעובדת הדומיננטית יותר החליטה שמתייחסים אליה כשמשרתת של הצוות לא עם פונציאל הרסני מבחינתך?
כמובן שאני מסכימה איתך שנדרשת יותר מאמירה בודדת כדי שזה באמת יהרוס את הנפש, ואולי זאת כרגע זאת רק בדיחה אחת לא מוצלחת.
אבל זאת בדיוק הסיבה למה להגיב בצורה אלגנטית לטובת העובדת הפחות ותיקה שהגיבה בחוסר נוחות, יכול לעזור לבלום את זה מלהתדרדר הלאה, בדיחה אחת "קטנה ולא מזיקה" על חשבונה בכל פעם, שלאט לאט הופכת להרגל לא נעים.

גם יכול להיות שהן בעצם החברות הכי טובות שזה בדיוק הקטע שלהן, ובפעמים אחרות הן מחליפות תפקידים, פעם היא מתמרמרת ופעם השנייה.
יכול להיות שאני לא מודעת לתמונה הגדולה, אבל לא עברתי קורס בקריאת מחשבות ואני יכולה להתייחס רק בהקשר של הסיטואציה הספציפית שתיארו בפני, והיא מעוררת בי חוסר נוחות כי מושא "השליטה" הביעה בעצמה חוסר נוחות.
במציאות הייתי מתבוננת מהצד זמן רב יותר לפני שהייתי מגבשת דעה, אבל כשאני בדיון וזה הנתון היחיד שהוצג מולי- חשוב לי לציין שמה שתואר בפני לא היה סבבה מכל הסיבות שכבר ציינתי בתגובות קודמות.

קצת על אתיקה במקומות העבודה בישראל -
סתאאם. זה אתר שעוסק ב-bdsm, בפטיש ובפנטזיות ובוא נשאיר את זה ככה.
כשאדם רואה נזירה הולכת ברחוב ומדמיין בראש מה היא לובשת מתחת לגלימה, זה אומר עליו ועל הדמיון והפנטזיות שלו מאשר על מה קורה אצל הנזירה.
זו הסיבה שפנטזיה מתנהגת כל כך בחופשיות - היא לא חייבת כלום לאף אחד. היא לא משליכה על אף אחד חוץ מהמפנטז עצמו.
אין לה ביטוי במציאות של אותה סיטואציה.

ההפרדה היא חדה וברורה, כי אם כן יש זליגה, אני אהמר (ואני לא אדם מהמר) שמדובר במשהו רע עד היסוד, שאסור להסכים לו והוא כנראה גם לא חוקי.
אם ההפרדה היא ברורה, אז אפשר להפליג חזרה למחוזות הפנטזיה וליהנות משיח דמיוני ומטופש לגמרי, על מה מדליק אותנו מהעולם הוונילי ומה גורם לנו למחשבות סוטות ושובבות.