היום שאחרי

אני חושב שמה שהכי חשוב לי זה תקשורת.
מן הסתם ביום ש אבל גם שאחרי.
זה הרגשה די ריקנית ולא טובה במיוחד כשצד אחד מתעניין והצד השני מתעלם.
גם אם אני לא מסוגל לשים את כל הרגשות שלי במילים אני עדיין מסוגל לתאר את אותו הרגע וגם אני מתעניין באיך הצד השולט הרגישה.
ואם לא מתאים אז זה בסדר אבל צריך להגיד את זה ולא להעלם, עדיף לקבל "לא התאים" מאשר לקבל כלום

בעיניי השאלה המעניינת ביותר היא דווקא האחרונה ״למה השיח על אפטרקר מניח לעיתים קרובות שהנשלט הוא מי שזקוק לטיפול והשולטת היא מי שמספקת אותו?״
אני לא חושבת שצריכה להיות סימטריה מלאכותית. יכול להיות שאחרי סשן מסוים אחד זקוק להרבה והשנייה כמעט לכלום. אבל גם האדם שהוביל יכול להיות מותש, חשוף, מוצף או פשוט להזדקק לקרבה ולבדיקה שמישהו רואה גם אותו. לכן השאלה ״מי דואג לשולטת?״ לא נראית לי כהתקפה על אמפתיה כלפי הנשלט אלא שאלה על האסימטריה שאנחנו מניחים מראש. ואם התשובה היא שהנשלט דואג לה בדרכים אחרות, או שהיא בכלל לא זקוקה לזה — מעולה. ואם לא, אז זאת שאלה לגיטימית ש- לי אישית אין עליה תשובה.

אני לא מסכימה עם ההשוואה לילד שחזר מהגן. לשאול אדם למחרת חוויה אינטנסיבית איך הוא מרגיש אינה בהכרח אינפנטיליזציה. זאת יכולה להיות פשוט אמפתיה, אחריות או התעניינות. גם אין בעיניי שום סיבה עקרונית שנשלט ימשיך להיות ״נשלט״ אחרי שהסשן הסתיים. זה תלוי לחלוטין בדינמיקה ובמה ששני האנשים הגדירו ביניהם.

לעומת זאת, אם מדובר ביחסי שליטה מתמשכים, השליטה יכולה להיות מצב יחסי קבוע ברקע. לא רצף אינסופי של פקודות. קצת כמו שיש הבדל בין סמכות קיימת לבין הפעלת סמכות. לכן הייתי מפרידה בין שלושה דברים: סטייט-אוף-מיינד, מבנה היחסים, וביטוי התנהגותי. היא יכולה לחוות את עצמה כשולטת והוא כנשלט, יכולה להתקיים ביניהם הסכמה מתמשכת של סמכות, ובאותו רגע ממש לא להיות שום התנהגות שהיינו מזהים מבחוץ כ״שליטה״. אלה לא סתירות.

גם הבוס יכול להתקשר אל העובד ולשאול לשלומו בלי להפעיל סמכות. ובכ״ז העובד כנראה לא יענה לו ״אחי, הכל סבבה, סתם לקחתי כמה ימי מחלה כי נמאס לי מהעבודה המחורבנת הזאת״. גם במקרה הזה הסמכות נוכחת למרות שאינה מופעלת. כשהבוס מתקשר ואומר: ״היי, רק רציתי לשמוע איך אתה מרגיש״ הוא לא נותן הוראה, לא דורש ביצוע, ואפילו יכול להיות שהשיחה נובעת מאמפתיה אנושית טהורה. ועדיין העובד מנהל את התשובה שלו בידיעה שהאדם בצד השני הוא הבוס שלו.

כלומר, יש כאן לפחות שני רבדים שונים: מה הבוס עושה כרגע? (מתעניין בשלומו); בתוך איזה מבנה-יחסים השיחה מתרחשת? (מבנה שיש בו אסימטריה של סמכות). והרובד השני משנה את הראשון גם בלי הפעלת סמכות מפורשת. ולכן העובד לא ישיב לבוס את מה שהוא יגיד לחבר שלו מהמילואים, אלא ״כן, תודה, אני כבר מרגיש הרבה יותר טוב. מקווה לחזור ביום רביעי״.

אכן גם הצד השולט זקוק לקייר אפטר
לנגב זיעה נתזי דם ולהשקיט את סערת הנפש
לנחות

[quote="ברייה"]

.



לשאול אדם לאחר חוויה אינטנסיבית מה שלומו זה נהדר, זה רגיש וזה אכפתי ואמפטי ונהדר. עם זה אני כמובן מסכים ולגמרי בעד, ולא על זה אני מלין.
השאלה היא איך עושים את זה, אפשר לעשות את זה כבוגר לבוגר, כמו שהיית שואלת חברה יום למחרת טיפול שיניים קשה,
אפשר לעשות את זה כשולטת לנשלט, ואז ממקום היררכי את בודקת מה שלום הנשלט שלך. כאן יש שולטת בוגרת אחראית ונשלט בוגר ובשליטה עצמית ואחראי גם
ואפשר לעשות את זה ממקום אינפנטילי, כמו ששואלים מי שלא אחראי למעשיו ואין לו הבנה בוגרת, תפיסת מציאות בוגרת, וכו וכו.
לתחושתי, זה הרושם שקבלתי מהתגובות כאן, כאילו הנשלט נזקק, חסר אונים, פגוע, ואימפוטנטי.
האם אני טועה ברושם הזה? יתכן, אולי אפילו יתכן מאד, ועדיין זה הרושם שקבלתי ועל כך מחיתי.
על ה"איך" מחיתי, ולא על ה"מה".



אני לחלוטין מסכים איתך, יתרה מכך, אני לא חושב שבאמת יש מערכת יחסים שהיא רצף אין סופי של הפעלת סמכות, כמו שאת קוראת לזה,
מהנסיון שלי, במערכות יחיסים של שליטה, רוב הזמן השליטה תהיה ברקע, קרי, סטייט אוף מיינד של סמכות, סמכות או שליטה ברקע, בתודעה,
וללא אקט של שליטה בפועל, זה המצב הרוב המוחלט של הזמן. וכתבתי על כך בעבר.

אני מניח שבגלל שהמגיבים כאן שמו את הנשלט במקום חסר אונים ואינפנטילי ( בעיני, בעיני בלבד ) היה חסר לי הסטייט אוף מיינד הזה,
שמירה על הפוזציה של הנשלט כנשלט, ולא באיזה אקט חזק ומרשים, אלא באמירה קטנה, במשהו.
לי באופן אישי, היה קשה יותר מהכל לגלות שפתאם אני ילד קטן טעון טיפוח, ולא משנה כמה עטוף אני וכמה דואגים לי, וכבר לא נשלט בעיני השולטת שלי.
שוב, זה אני, זו החשיבה שלי, זה העולם שלי, ואת זה הנכחתי.

עבורי, האמירה לך תביא לי כוס מים, היתה חשובה יותר מכל אפטר קייר אחר, כי בה טמונה האמירה, לא משנה שעכשיו אתה מפורק ועכשיו
אני עוטפת אותך ועכשיו אני דואגת לך, אתה תביא לי את הכוס מים כי אתה הנשלט שלי, ואתה נשאר הנשלט שלי, גם כשקשה לך גם כשאתה לא מסוגל. זה המקום שלך,
ואתה לא יוצא ממנו.
זו השמירה הכי גדולה עלי, הבעת השמירה הכי גדולה עלי, וממילא זה האפטר קייר הטוב ביותר. עבורי.

מה קשור שליטה, שיביא לה מים כי הוא ג׳נטלמן. ואם הוא לא מסוגל אז המצב כנראה חמור מאוד, ואם כך אז שהיא תביא לו מים, עדיף

מאסול,
נדמה לי שעכשיו אני מבינה הרבה יותר טוב למה התכוונת קודם, ובעיקר למה כוס המים חשובה לך. ואם אני הבנתי אותך נכון, אתה לא זקוק לה רק כדי לדעת שהסמכות עדיין קיימת, אלא גם כדי לדעת שהעובדה שאתה כרגע מפורק וזקוק לטיפול לא שינתה את האופן שבו השולטת שלך רואה אותך. היא יכולה לעטוף אותך, לדאוג לך ולהחזיק אותך, מבלי שהנשלט שלה יהפוך פתאום בעיניה ל״ילד קטן טעון טיפוח״. ואז אולי הבקשה ״לך תביא לי כוס מים״ באמת יכולה להיות חלק מהאפטרקר עצמו, כי לך זה אומר ״אני רואה שקשה לך, אני מטפלת בך, ואתה עדיין הנשלט שלי. ודבר לא השתנה״.

אבל כאן חשוב להחזיר לתמונה את ההקשר שבו נכתבו התגובות האחרות. שירז דיברה על נשלט חדש, שאפילו אינו בהכרח יודע לזהות דרופ, ובלו דיברה באופן רחב יותר. כלומר, הן ניסו לתאר איזושהי ברירת מחדל, בעוד שאתה מתאר עכשיו משהו מאוד מסוים על עצמך ועל מה ששומר דווקא עליך. ובעיניי זו הסתייגות מהותית, כי לפני שהוא נשלט, האדם שמולי הוא אדם. אם אני עדיין לא מכירה אותו, אני לא יכולה לדעת שכוס המים תשמור עליו, כי עבור אדם אחר היא יכולה לעשות בדיוק את ההפך. ככל שמכירים, אפשר להחליף את ברירת המחדל בטיפול שמתאים לאדם המסוים.

וזה גם מחדד לי את עניין האינפנטיליזציה. עצם הטיפול עדיין לא נראה לי כאינפנטיליזציה. אבל אחרי התגובה שלך אני מבינה שטיפול יכול לשנות את האופן שבו רואים אותך. ולהחוות כאילו מאדם בוגר הפכו אותך לחסר אונים שצריך לטפל בו. אם הבנתי נכון, אתה לא מבקש פחות טיפול. אתה מבקש שהטיפול לא יעלה לך במחיר של המקום שלך בתוך היחסים. אבל זה משהו בינך לבין השולטת שלך. אני לא חושבת שזה משהו שאפשר לדרוש אותו משירז, מבלו או ממני כברירת מחדל. הניואנס המאוד חשוב הזה תלוי בהכרות.

[quote="ברייה"]



חזרתי להודעה המקורית של שירז, היא לא בהכרח מדברת על נשלט חדש, אלא חדש או ישן או וואטאבר, גם בלו מדברת באופן כללי ולא על נשלט חדש או ישן, מנוסה או שלא.
מעבר לכך, אני עונה לך לאחר כמה וכמה הודעות ארוכות ומפורטות שלי, זו למעשה הודעה מתפתחת, ההודעה שלי כאן אליך היא לא להודעת הפתיחה של שירז.
גם הכוס מים, שאני מצאתי כסימבולית, ולכן השתמשתי בדוגמא הזו, היא במקור לא שלי, אם אני זוכר נכון, היא של בלו.
אבל גם זו לא הנקודה.
לנקודה אני אתייחס בפסקה הבאה שלך.



גם לי טיפול לא נראה כאינפטיליזציה. וגם בדיקה שהנשלט או כל אדם בטוב לא נתפס לי כאינפנטלזציה.
וכמו שהבאתי בהודעה הקודמת שלי, לו את פוגשת חברה שלך שעברה טיפול שיניים קשה וכואב אתמול, ואת שואלת אותה לשלומה והרגשתה,
אין בזה אינפנטלזציה.
התחושה שלי מהתגובות בשרשור היא, וגם את זה הבאתי בתגובה הקודמת שלי, שבמקום להתייחס לנשלט כאדם, סתם אדם בוגר שעבר משהו חזק אתמול, כאופציה אחת,
או במקום להתייחס לנשלט כנשלט, אופציה שניה, שזו אופציה שבה מתעניינים בשלומו ובהרגשתו לא כסתם אדם, אלא כנשלט, אופציה שניה כאמור,
היחס אליו היתה כאל משהו פגוע, שעבר טראומה, חסר אונים, חסר אחריות, חסר כוחות ואינפנטילי.
שוב, לא יודע מה המגיבות כאן עושות בפועל או מה הן חושבות, ככה אני הבנתי את התגובה שלהן, ולכך הגבתי.

ולסייפא, ולא חשבתי שאני צריך להגיד כזה דבר, אבל אולי מסתבר שאני כן צריך להגיד. בכל זאת.
אני לא דורש מבלו משירז או ממך או ממשהי כלום. שום דבר וכלום. לחלוטין שום דבר וכלום.
זה לא מה שעשיתי. ולא משהו שאני עושה.

מה שכן עשיתי, ועדיין עושה, זה לנסות להביא את ההבנה שלי, את התחושות שלי, את הנסיון שלי, את מה שמדבר אלי,
וגם את מה שלא מדבר אלי.
אני זוכר שפעם פעם, לפני שנים רבות, היתה לי תחושה שלשם כך הפורום הזה נוצר (:
בכל מקרה, זה כל מה שעשיתי. ואני לא אומר לאף אחת או אחד מה לעשות.

תודה עבור התגובות העמוקות והרהוטות שלך, שמלמדות ומבהירות כל כך הרבה דברים.

מאסול.
יש הבדל בין ״כך אני הייתי חווה טיפול כזה״ לבין הקביעה שהתגובות כאן מציבות את הנשלט במקום אינפנטילי וחסר אונים. כולל גני ילדים, סנדוויצ׳ים וכל שאר המוצצים שציטטתי מהתגובה הראשונה שלך. אל תזלזל באינטליגנציה או בזיכרון שלי.

בבקשה. פעם נוספת לא תהיה.

ברייה (:

להוסיף אחרי כל משפט להבנתי לדעתי לתפיסתי לנסיוני למחשבתי וכו וכו וכו,
זה מה שיזלזל באינטליגנציה שלך (:
אה, בעיני, בעיני זה מה שיזלזל באינטליגנציה שלך (: