Black Iris III

אני חושבת שהגעתי למכסה שלי של סטודנטים לתואר מתקדם במדמח או מתמטיקה שמקשיבים לפרוג ומנגנים על גיטרה. 

לא ידעתי שהמכסה קיימת, אבל הגעתי אליה. 

הצעות לטעם אחר בגברים יתקבלו בברכה.

----------

לפעמים אני רואה בחורים כל כך חמודים באתרים. נראים טוב, רגישים, קריירה, כל השיט הזה. אבל עולה השאלה החשובה, האם הפרצוף החמוד הזה מסוגל להכניס לי סטירה בזמן שהוא מזיין אותי?

ומצד שני, אני מניחה שהתמונות שלי מחייכת בים המלח לא משדרות "תחנוק אותי כשאני גומרת".

‐---------

בני 30? חנונים? שולטים? מחפשים זוגיות? מבטיחה להתעלם מכם בפרטי.

אני רואה אותך.

תכתוב מילים יפות, תקשט הכל בחוזק ובמודעות שלך. מסיכה כריזמטית שמרטיבה כל אחת.

גם אותי המסיכה הרטיבה פעם.

אבל היום אני רואה אותך.

אני רואה את השחור שבפנים. את החולשות שלך. אתה לא מתמודד עם החושך שלך, ומשליך אותו על כל מי שאין לה מספיק עמוד שדרה לעמוד מולך. 

אני רואה את האפסיות והרכרוכיות שמאחורי הידיים החזקות.

כשאתה מצליף, אני יודעת שמאחורי השוט עומד ילד קטן שלא חיבקו אותו מספיק. אני יודעת שאתה לא אוהב, לא מעריך ולא מכבד אף אחת. אתה לוקח את הכאב שלך ומפנה אותו החוצה. 

ויש שם כל כך הרבה כאב שזה יכול לשבור. כמו שזה שבר אותי. כמו שזה שבר אותה.

אז יתכבד אדוני ויתקשט בנוצות. נוצות שלמדת שהן יפות ולמדת איך לנופף בהן. אולי יש רגעים שאפילו תאמין שהן באמת באמת שלך. אבל אל תתבלבל, ואל תשכח, שיש אשה אחת בקהל שרואה שאתה תמיד היית, ולנצח תהיה - ערום.

אני על הבטן והוא מעלי, חודר אליי בפעם המי יודע כמה באותו היום. 

זה שבת בצהריים, הייתי אמורה ללמוד אבל הוא אומר בואי נעשה פנקייקים. אז אנחנו מעשנים ג'וינט במקום, ורואים טלווזיה. הוא מלטף לי את הירך ואני מאבדת כל קשר למציאות. "בא לך לעשות משהו אחר לפני הפנקייקים?"

אנחנו בחדר שלי, הוא מזיין אותי בכל תנוחה אפשרית, ואני כמעט בוכה מרוב אושר. אני מרגישה את הזין שלו עד קצות האצבעות שלי, והוא אוכל לי את הכוס כאילו זה הדבר הכי טעים שהוא אכל בחיים שלו. אני לא רוצה להוריד ממנו את הידיים, את העיניים ואת הלשון שלי. הכל כל כך נעים. 

והוא שוכב מעלי, אני על הבטן, והוא חודר. וזה נעים, וזה חזק, וזה.. שורף. הוא עוצר ומוסיף חומר סיכה, ועדיין, זה שורף. והוא עושה קולות של לגמור, אבל אלוהים, למה זה כל כך כואב פתאום? וכל עשרות הפעמים ששכבתי שם, שסבלתי מכאבים, אבל לא רציתי להפריע, כל הגברים האחרים שגהרו מעליי דופקים בדלת ואני לא יודעת מה להגיד להם. "אני תיכף גומר" הם אומרים, "אל תהרסי להם" אני לוחשת לעצמי. 

"זה כואב לי" אני אומרת בקול, בשבת בצהריים על המיטה שלי. הוא עוצר מיד ויורד ממני. אני בוכה. הוא נשכב לידי, מנשק לי את המצח. אני נחנקת במחשבות. אשמה, חרטה, עצב, כעס, תסכול.

"את איתי?"

"לא"

אני פותחת עיניים ומסתכלת עליו. 

"אני ממש מתנצל שהכאבתי לך. לא התכוונתי."

הוא מכין לי פנקייקים ואנחנו מתכרבלים על הספה עד שהוא צריך ללכת.

------

"היה לי ממש כיף איתך היום"

"גם לי. אני שמח מאוד שאמרת גם כשהיה לך פחות כיף"

במשחק שבין הדחקה להשלמה אני מפלרטטת עם השוט.

אי אפשר להיכנס לאותו נהר פעמיים. זה לא יהיה אותו הנהר ולא אותו האדם.

הסצינה היא כבר לא אותו הנהר, והאדם כבר לא נערה.

עכשיו הסצינה נראית כמו אגם קפוא, ואני בחזיה וחתחתונים צריכה למצוא אומץ לקפוץ למים.

היה לי כל כך קל להכיר פה פעם, בעיקר כי הסטנדרטים שלי היו כל כך נמוכים (כן, זה כולל אותך.)

המים זרמו בנהר, ואני גדלתי. היום זה לא המקום להכיר, ואני לא אותה נערה אבודה.

אבל הכמיהה נותרה, פועמת וחזקה. כמו אז, עד היום.

היקום יקרוס לתוך עצמו אם אשאל בכלוב איך מוצאים בדסמים?

בכל פעם שכואב לי אני חוזרת אליך. היית כל כך טוב בלהכאיב, שאף אחד לא יגיע לקרסוליים שלך. וכמה שרציתי שזה יעבוד הפעם, וכמה שזה כואב שזה לא יעבוד גם הפעם. ועדיין, זה לא יתקרב לכאב שלך.

---

זה שזיינת אותי לא נותן לך איזו זכות עלי. נכון שאתה מבוגר ממני בכמה שנים, אבל כל הבדסמ שלך בא לכסות על אגו שברירי וטראומות ילדות, שזה סך הכל בסדר. זה נהיה פתטי בנקודה שבה המודעות העצמית נגמרת. התנשאת מעלי פעם אחת יותר מדי.

---

עוד שנה לפח. זה יהיה לאבד עוד קצת את אבא. זה יהיה להתקרב עוד קצת לעצמי.

מותר לי לבקש את הדבר הזה שאני רוצה? אני יכולה שהוא יהיה חכם, חתיך ורגיש? וגם סקס טוב? ומודע לעצמו? ומשכיל?

איך אני יכולה לבקש דברים שאני לא יכולה לתת?

אנחנו הולכים על החוף עם הכפכפים בידיים, השעה מאוחרת, אבל החוף מלא בצעירים בטבילת לילה. המים חמימים ונעימים והוא זורק משהו על רחצה בעירום. כבר כמה ימים שאנחנו מדברים, וכבר שתינו, אבל זו פעם ראשונה שאזהרת הדושבג מהבהבת לי בראש. אני אומרת משהו מצחיק, ומודעת להחריד לכמה אני מושכת באותו רגע. כשמביאים משהו אמיתי, מבפנים, אנשים נמשכים לזה. והצחוק שלי באותו רגע היה כזה, צחוק מזמין שמתגלגל מבפנים עם עיניים נוצצות. אני לא חושבת שרציתי להיות מושכת, או שזה מנגנון כל כך אוטומטי שאני מפעילה אותו בדייטים בלי שאני שמה לב, או שזה באמת היה רגע אמיתי, אבל בכל מקרה, אחרי שזה יצא התחרטתי.

"טוב משהו פה צריך לקרות" הוא אומר, מקפץ שני צעדים מולי, מסתובב ונעצר. הוא חוסם לי את הדרך, והכל קורה כל כך מהר והלשון שלו בפה שלי.

וכל הבטחון העצמי וכל הפאסון וכל האומץ יורדים באסלה כשאני עומדת בחוף פאקינג בת ים עם הפה שלו צמוד לשלי, ואני רק רוצה שזה יגמר.

אחרי זה הוא שם עלי יד ואנחנו ממשיכים לצעוד. ואני משכנעת את עצמי שבגלל שהגוף שלו שרירי זה לא מפריע לי, ואולי אפילו די נעים.

וכשהוא אומר לי שלום ליד האוטו אני אשכרה מוצאת את עצמי מעדיפה להתנשק איתו שוב מאשר לדחות פנים אל פנים, והוא טופס לי את התחת. "את מנשקת עדין" הוא אומר. אני לא יודעת איך בחורה שמודה שהיא זיינה מישהו עם סטרפאון אמורה להתנשק, אבל כנראה שלא עמדתי בציפיות.

יומיים אחרי שאני שולחת לו את ההודעה שלא מתאים, הוא מציע לי להפגש לסקס. כי כל הבדסמ והקינק שלי עושים לו את זה, ו'זו הזדמנות להגשים למישהו פנטזיה'. והוא גם לא מבין מה הבעיה, כי הוא הרי רצה אותי לקשר רציני, ואני לא רציתי אותו - אז מה הבעיה שזה יהיה רק סקס?

קיצר, "אפשר לנשק אותך?" זה המשפט הכי סקסי שגבר יכול להגיד.

(נראה לי שהטיפול עובד, כי לפני שנה זה היה "תסתמי, זונה")

לפעמים הוא נותן לי מתנות. רגעים אמיתיים שלו, שמתפרצים כמעט מאחורי דלתות חסומות. ברצף ההבלחות האלו מתגלה אדם חכם, סקרן, אנליטי, חרדתי מעט, פרפקציוניסט, קשוב, אינטלקטואל, כריזמתי. 

אבל רוב הזמן הוא שקט. רוב הזמן הוא כמעט. רוב הזמן הוא חוסם, סוגר, מפנים, מתבונן, שואל. אני זאת שמשתפת, אומרת מה אני רוצה, מה אני מחפשת, מבקשת, ונותר לי רק להחזיק אצבעות שזה מתאים להשקפת העולם שלו.

אני מחפשת בטחון. אני צריכה לדעת שהוא שם, שהוא רוצה. הוא רוצה? הוא ממשיך לבוא, והוא נשאר. והוא יוזם שיחות ופגישות, והוא משתדל לשנות את מה שמפריע. אבל הוא רוצה-רוצה, או שהוא ברירת-מחדל-רוצה? הוא רוצה למרות שאני לא יודעת לדבר פילוסופיה? למרות שאני לא פוליטית? למרות שלא ירדתי לו?

ואם הוא לא יכול להראות עכשיו, האם הוא יוכל בעתיד? והאם אני צריכה להעניק יותר בטחון? ואולי כל זה פשוט לא נכון? אולי אני צריכה להשאר עם הבחורים הבטוחים שיודעים לבקש.

אולי גם הוא, כמו הרבה אחרים לפניו, יהיה מופתע בעתיד, מכמה שאני חסרת בטחון בקשרים. ואולי אני אתעמת שוב, בהמשך הדרך, עם הפער בין המבוגרת האחראית שאני משדרת, לילדה הקטנה שצריכה שיגידו לה שהיא בסדר.

-----

"אמא, את צריכה לאהוב אותי גם כשאני לא מושלמת"

הוא מזיין כמו שהוא מנהל שיחה.

מרוכז בעצמו.

מה החברות שלי קנו לי ליום ההולדת?

סט קוביות D&D וסטיספייר.

קיבלתי היום כמה מתנות ממש נחמדות, שמתעצמות כשהן קרובות כל כך ליום ההולדת. 

קיבלתי חוזה עבודה, עוגה נוסטלגית וזין. 

----

'אורגינל גמרת?' הוא לוחש לי.

'ברח לך הקריית מוצקין' אני עונה.