יומני היקר,

את מרגישה - פרפרים וחיוך ואביב,

התנועה של עלים בקצות עץ גבוה מעל גן,

אין עולם מלבדך.

וגם - הדמעות שלי מלוחות, נזלו עד לפה,

והכאב דוקר אותי בכל מיני מקומות, או רגעים.

וכעס,

ופליאה. הוקרה, ועוד דברים עדינים.

ורצון, גילוי ממאיר שאני חושב שאכל לי את המוח -

להפגין אהבה כלפייך.

ולאהוב אותך חזק כשאת כואבת.

לא לשחרר ממך עד שתגידי לי שאת בסדר,

ועד שלא אאמין,

ואצטרך לראות בעצמי, אלף פעמים להשתכנע.

אחרי זה תוכלי ללכת ולרדוף אחרים, ולהפגע מהם שוב.

להיות נאהבת במילים ומעשים, אבל לא בנפש.

להיות עירומה בגוף אבל גם בלתי נראית. ושיחדרו אלייך,

גם בגוף וגם בלב, ויפצעו במכה אחת

את כל מה שהייתי מוכן למות עבורו.

ואת תתפרקי שוב. רק בבקשה,

תני לי לספוג ממך את הכאב והייסורים, כדי שתוכלי שוב לרקוד ולצחוק ולדבר ולחיות,

ואני אשא אותם כמו סטיגמטה, אל תדאגי, איעלם ואבלע בשקט.