אני בדיכאון והבדידות לפעמים חונקת אותי עד שאני נחנק.
פתחתי טינדר.
ידעתי שיש לי שלוש שעות עד שהעצב התהומי שהאפליקציה הזאת משרה עליי - יגמור אותי ולא אוכל עוד.
אבל השקעתי. לקחתי לשותף את המדי ב של המילואים והצטלמתי כחייל מול המראה בשירותים. שמעתי שחיילים מקבלים נסיעה חינם בתחבורה ציבורית, ברכבת הקלה, ובבחורות שרוצות סטוצים. היום אני גולני.
גם יש לי נטייה טבעית להחליק שמאלה, נובע כנראה מטינה לא-מודעת כלפי ביבי. יודע שזה לא משחק לטובתי.
מחפש את ההזויות, השרוטות. את הלכלוך האנושי. אלה שארגיש מולן בבית. ומצאתי כמה, אבל לא מספיק. אפילו מצאתי אחת שכתבה שהיא רוצה מישהו "כנוע וצייתן". ומאחר שעניתי לתיאור, החלקתי ימינה.
אבל מעבר לזה, לא ראיתי הרבה רמיזות לבדסמ או מוזרויות אחרות. רובן כל כך נורמאליות...
אז מה שנראה לי שאני אעשה זה לכתוב את המחשבות שעברו לי בראש, ככה, כשגללתי על פרופילים. אין לי מושג למה שהזבל הזה יעניין מישהו. אבל זה תמיד נכון.
נראה לי זה גם יחשוף כמה אני בנאדם גס מגעיל ובזוי, ודוחה. ואני חושב שלגבי זה, לפחות, יש לי חובת דיווח. לגבי כמה שאני גועל-נפש-על-שתי-רגליים.
הרי:
---
אני מסתכל עלייך ואני ומדמיין איך זה יהיה לקרוא את השם שלך בזמן סקס. יש לך את השם של אמא שלי.
"סאפיו" זה קוד לזה שאת מחפשת גבר שאין לו בעיה לעשות סקס עם קופסת שימורים מדברת?
הפחדת אותי עם התמונה של הילד.
אה, הילד בתמונה הוא האחיין, זה איכשהו מפחיד אותי אפילו יותר. כל הכבוד.
את כותבת "לכבוש את החיים..." ובלה ובלה, אני רק אזכיר שאני לא כובש כלום אם אין בו פלסטינים.
אם תכתבי אופטימיות עוד פעם אחת אני אבכה.
רואים מהתיאור עצמי שכתבת שאת לא מבינה סיטואציות חברתיות ולקח לך מלא זמן לכתוב את זה. פעם היה לי קשה עם דברים כאלה. היום אני רואה בהם שלווה.
ללטף אותך יעניק לי שלווה כמו ללטף סוס על גבעה ירוקה, השמש מבריקה לו על הפרווה ומעלה ארומה מרגיעה של חיות משק.
ואז באה מישהי עם חיוך כל כך מתוק שזה מבזיק בפניי את כל שמחת החיים שמעולם לא הייתה לי, ואני מרגיש כבדות גדולה בלב ומאחל לה שתמשיך להיות מה שהיא בדיוק. נקודה של אור זוהרת בעולם.
התמונות שלך מספרות שאת חיה חיים כל כך מלאים יותר ושלמים יותר משלי. זה wholesome. קשה לי.
בכל התמונות יש לך אותו חיוך. קצות השפתיים מתעקלות מטה בעצב. הוא נעצר בלחיים, לא עולה לעיניים. העיניים משקפות את החרדה שלך מהמצלמה. עם החרדה הזאת את תגיעי גם לדייטים. החיים פגעו בך. אני מצטער.
אני תוהה מה יהיה פחות יקר. ללכת לפסיכולוגית אם לצאת עם פסיכולוגית. ומה ידפוק לי יותר את השכל.
את מחפשת מישהו ששואף גבוה ואני רוצה להגיד ששאפתי גבוה עוד מהתיכון. עדיין לא עברתי את 1.70, אבל אני עדיין שואף.
כפרה, עם התמונה שלך של בגד ים בשירותים את לא מושכת את הקהל של יעד של קשר רציני.
זה הורס אותי שבחורה יכול לשים במקום תמונה של עצמה, תמונה של אריחי רצפה, סינבון לעוס וחתיכת שמיים - ועדיין לקבל יותר לייקים ממה שאי פעם אקבל בחיי, אם אחיה עשר פעמים.
סוף סוף מצאתי עוד מישהי מוזרה. איזה כיף שיש אנשים מוזרים.
את נראית כמו דוד שלי.
את כל כך יפה שאני יכול להסתכל עלייך לנצח. יש בך משהו עמוק ומסתורי שלא נגמר כמו מעיין אפל אפל. כאריזמה דקה של כוכבת עבר. משהו שאומר ילדה של אמא, אבל מתוסבכת מאוד. חותכת ורידים. אין לך אחיות, אולי יש לך אחים. והם לא תקשורתיים משהו. מסגרת חברתית קצת מצומצמת. הטבעות שיש לך על היד מזכירות את הסוג שהאקסית שלי אהבה. גדולים, גולמיים, ילדיים. את מחייכת חיוך משוגע שגורם לי לצמרמורת.
האם אי פעם נולדו גברים שאוהבים נשים עם שיער קצר?
אמהלה.
יחסים פתוחים? החלקתי ימינה. גם אני לא רוצה לקחת עלייך אחריות. לא נראה שיש בך עומק רגשי או רוחני או שכלי או משהו. לא נורא. אם היה בך עומק, הייתי יכול להסביר לך למה עומק אינו חשוב.
overdose של מתיקות בתמונות הראשונות ובדברים שכתבת. אבל פתאום החיוך נופל ונחשף השקט שמתחתיו. מהורהר. עוברים לך דברים בראש. אין לי מושג מה האיכות שלהם. אבל את מסתירה.
---
טוב די. אני יכול להמשיך בזה לנצח.
לומר את האמת, לכתוב ככה התרשמויות גורם לי להסתכל הרבה יותר על כל אחת. וקשה לי יותר ויותר לא להחליק ימינה.
לחוות את האמת בה זוהי הצצה לעולמות שלעולם לא יפגשו. היא אף פעם לא תסתכל עליי באותה הסקרנות שאני מסתכל עליה.
בשבילן אני אף אחד מתוך מיליון אף אחדים.