בכל תקופה בחיים, אם היו שואלים אותי את השאלה הזו , הייתי עונה תשובה מעט שונה. בשבועות האחרונים הגעתי להגדרה פשוטה שמסכמת את כל התקופות גם יחד. אני Unstoppable
אני לא חכם יותר, טוב יותר, יפה יותר או וואטאבר. הפסקתי להתחרות כבר מזמן והעיסוק בזה עבר מבחינתי מן העולם. אבל גם אם מישהו יחשוב שאני לא חכם, מוכשר, עקשן מספיק להשיג את מה שאני רוצה, הוא הולך להיות מופתע בגדול.
ההפך. מעורר המוטיבציה הגדול ביותר שלי שיגידו לי שאין לי סיכוי, ודוגמא קלאסית קרתה לפני כמה חודשים טובים, כשכל חברי ההנהלה לא רק זילזלו ברעיון שלי לשיתוף פעולה עם חברת ענק, (שלדעתי הוא גאוני), גם שמו לי מכשולים והפנו לי את הגב בזלזול שהיה משבית כמעט כל אחד. ישבתי על הרעיון חודשיים, והוא נשלח ישירות לחברה ההיא, מעל לראש של כולם, והיום לחצתי את היד של המנכ"ל של אותה חברה, שפאקינג הגיע במיוחד לפגוש אותי בלונדון ולהציג לו ישירות את הרעיון. כבשתי פסגה שמעטים בעולם יכולים לחלום עליה.
בניגוד לעבר, העובדה שאף אחד מחברי ההנהלה לא התקשר לפרגן לא מזיזה לי. ההפך. שיזדיינו כולם אחד אחד.
ועם כל הקשיחות שלי, הרגשתי לאחרונה כמו גיבור הילדות שלי, סופרמן. הלב נמחץ חזק והפיל אותי לקרשים בדיוק כמו שקריפטונייט היה מנטרל כל כוח על של מי שחשבתי שהוא בעצם כל יכול. Well, הוא לא, וגם לא קרוב לזה אפילו בפנטזיה.
אבל קמתי על הרגליים, ניגבתי דמעות ונשמתי עמוק בזמן שניסיתי ללמוד את השיעור שהייתי צריך. רק אלוהים יודע מאיפה הבאתי את הכוחות לעשות את זה.
אני לא יודע בדיוק מי אני. אני כן יודע שאף אחד לא יכול, לעולם, לעצור אותי.