החיים כמשל

"עד שלא נדע למצוא את סוף המעגל,
לא נוכל לאהוב את האמת"
(צל כבד, כשניקו תתחיל לדבר)

אני רחוקה מסופו של המעגל. אני כמו נמלה על חישוק.
כמו חשפנית על מוט.
האם באמת צריך לחשוף את הכל כדי להמשיך לנוע?
אני יודעת כה מעט על כל האנשים שאני מקיפה את עצמי בהם. אני יודעת מעט על עצמי. פעם רציתי לדעת הכל, לסגור את המעגל. את כל המעגלים. אך גיליתי שאני לא מוכנה עדין. לא רוצה לגזור את הסרט האדום ולהסיר את היריעה בהדר לקול מחיאות הכפיים.
ככל שאני מגלה עליכם יותר אני מסתכנת בכאב.
(אחח, כאב כאב) (אוף, שילכו להזדיין כל הקולות הפנימיים!) (כן, ששש, גם אתה)


מחווה לג'וני קאש.
לילה, אני שוכבת במיטה בבסיס. לבנות היה הרגל להשאיר את הרדיו דולק. כולן נרדמו ואני מלאה בשקט שלהן. אני לא מצליחה להירדם וכבר כמעט חצות. מחשבות מלנכוליות מזדחלות לראשי המנומנם. ואז אני שומעת אותו, ג'וני קאש שר את The mercy seat ברדיו. אלוהים אף פעם לא רחוק, הוא שר וקולו רועם, ועיניי בין רגע מתמלאות דמעות ועובר בי רעד של יראה. אלי הוא מדבר! התגלות אלוהית דרך הרדיו? אמרתי את האמת ואני לא מפחד למות, ג'וני מתעקש. הולי שיט! תמיד חשבתי שתחנת רדיו מסוימת היא כלי משחית ושטני, אך זה כבר מעבר למה שציפיתי ממנו 😄
אני מחייכת מתחת לשמיכה ונרדמת רטובה מדמעות.