?????

I think im ready to date people.

Bring it on🤘.

היום ישבנו מחובקים ושתקנו. ושתקתי עוד. ואז עוד קצת. 

והוא רק בדק מדי פעם שאני בסדר. כן, אני בסדר. 

ואחר כך בדק שוב שאני לא בוכה. מהשיחה על האקס. אני לא בוכה, אמרתי לו בלי שישאל. וזה חייך אותי. כי אני לא בוכה. אני בסדר. ושתקתי עוד. 

ואז הבנתי כמה שפחדתי משתיקות פעם ופתאום זה היה פשוט כיף. איזה מוזר.

וואי וואי.

איזה שקט יא-אללה.

אומרת תודה על השקט הזה 🙏

האהבה הנמוכה ביותר היא סקס,

האהבה הגבוהה ביותר היא חמלה.

סקס נמצא מתחת לאהבה, חמלה נמצאת מעליה. האהבה היא ביניהם.

בניגוד לחצי עולם, שונאת את הריח של החורף 

מזכיר לי בדידות וקור

הריח המדהים של החגים שבאים לפני החורף מכאיב לי באף

זה יהיה החורף הראשון שאהיה בו לבד מזה כמה שנים

ואני ממש גיבורה

אבל האמת היא

שאני מפחדת 

אצל המטפלת בדיון סוער

"אנחנו נעזור לך להבין שאת לא צריכה להיות בשליטה כל הזמן"

מה זה קשור עכשיו.

תפסיקי להגיד את המילה הזאת, אני מתפללת בלב

"לגרום לראש שלך להפסיק לשלוט כל הזמן"

תפסיקי להגיד את המילה הזאת

"ולהבין שזה בסדר לא להיות בשליטה על הכל ולשחרר"

תפסיקי להגיד את המילה הזאת בבקשה

בלי המילה הזאת 

בצורת שקיעה מול הים ולא ברכבת חזרה מהעבודה. שתכלס זו פריבילגיה של ממש שאני מודה עליה.

אז פרשתי סדין על הצוק, פתחתי את הבירה והנחתי את הטלפון בצד. אני והאופטימיות המתוקה. הרוח, הכתום של השמיים שמסרב להיעלם וסיגריה אחת.

בלי לדמיין מקומות אחרים שאני יכולה להיות בהם, רק כאן ועכשיו...

כי למה לחשוב על מה שאין כשיש לך כל כך הרבה?

המאנץ' שלי זה גבינה צהובה

פתאום זה הכי טעים

כבר לא כל כך מדברת שליטה, יותר מדברת אהבה.

בתקופה האחרונה אני מרגישה את זה. מלא דברים בראש אבל אני לא יוצאת מאיזון, הולכת על חבל דק בין שני בניינים ומצליחה למצוא את עצמי עושה את זה בשקט. רעש וצלצולים תמיד הרגישו לי מלאכותיים. אנשים שמדברים יותר מהגובה שלהם תמיד דחו אותי קצת. והפוזה... הפוזה זה טרן אוף אמיתי.

אז גם תנועה קטנה ואיטית היא תנועה כלשהי, אני צריכה להזכיר לעצמי. יש לי תחושה שדווקא זו תביא לתוצאות טובות יותר.

אני מרגישה את זה בבטן, משהו מתהפך שם. התרגשות מהולה בפחד מהולים במשהו חדש, טירוף. משהו עומד לקרות, לאט ובזהירות. אולי הלוס אנג'לס-ניו יורק-הודו שפתוח לי במחשב כבר שבוע. תוהה לעצמי אם אחת מהאופציות תגרום לקפוץ לזרועותיו של האקס בלי שאשים לב בכלל, זה לא פייר שקליפורניה שייכת לו עכשיו.  אולי המקום עבודה שמיציתי. אולי האנשים שהיו שם וכבר לא וזה פתאום דווקא בסדר לי, כשאתה שקט אתה מוצא את עצמך לעיתים לבד. עד שצפים האנשים שרוצים להיות שם.

כמו החבר עם האאודי שצועק עליי בטלפון שהוא אוהב אותי ורוצה אותי בחיים שלו, "אני אוהב אותך ואני דואג לך", אני יודעת, אני יודעת. אני קצת בוכה כי זה תמיד נעים ומרגש לדעת שמישהו דואג לך ככה.

אז מצאתי את עצמי איתו עם אשתו לעתיד (שזה תכלס כואב לראות. נחרץ גורלו והוא לא נראה מרוצה) בפאב עם נוכחים נוספים, ויש הרצאה שלמה באאודי המשודרגת לפני שהגענו תוך כדי שהוא מעיף אותנו על 180 בכביש החוף (בערך היחיד שאני לא מאבדת את זה כשהוא נוהג): בלי מתח מיני, בלי לפלוט שטויות, היא לא מסכימה לי להיות איתך לבד. אני מסתכלת עליו וזה קצת מעציב אותי, למרות שאני ביקשתי את זה, אני לא הסייד ביטצ' שלך, צעקתי עליו. אז הוא יושב לידה ומסתכל לי בעיניים ואני יודעת מה הוא רוצה וזה מספיק לי. לא כל ריגוש צריך לממש.

אני צריכה הרפתקה, אין ספק. אני רוצה הרפתקה, יותר נכון. RUSH כזה בורידים שאפשר לחלוק עם מישהו שיעיף לי את הפוני. אוסטין הוא הרפתקאה, אסורה אמנם. יפתח גם, רחוק אמנם. אדיר גם, תפוס אמנם וזה לא מתאים לקארמה שלי. כל אלה עוברים לי ליד הראש, חולפים. לא שווים את המאמץ. בוא, תהיה שווה את המאמץ. משהו טוב כזה, פיין כזה.

ואם עדיין לא, אז לא. איימ פאקינג סינגל. אין לי דרמות. כל האופציות פתוחות. 

כמה זיוני שכל במקום אחד