לפני 6 שנים. 17 באפריל 2018 בשעה 16:36
ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה.
ממש בעוד מספר דקות תשמע צפירה.
צפירה שגורמת לי להיזכר.
להיזכר בכל מי שהצלחתי להציל את חייו בשטח אבל במיוחד את מי שלצערי הרב לא הצלחתי.
אלו 24 שעות שבהן אני חושבת על כל המשפחות שיכולתי להציל.
על כל המשפחות שנהרסו.
על ההורים הכאובים ששקלו את ילדיהם.
על הילדים התמימים שאיבדו את הוריהם ונשארו יתומים.
אלו זכרונות שמציפים אותי. הדמעות מחניקות.
זכרונות שגורמים לי להרגיש אשמה, למרות שאני לא. עשיתי את כל שביכולתי.
יהי זכרם ברוך!