לפני 5 שנים. 14 ביולי 2019 בשעה 13:18
כמה קשוחות, שיקחו את שר החינוך החדש ויעשו לו "טיפול המרה" שיהיה כלבלב שפוט וכנוע
למה לא אישתי
כגבר נשוי אישתי לא תהיה הנשלטת שלי לעולם! למה? מניסיון העברלפני 5 שנים. 14 ביולי 2019 בשעה 7:05
לאחרונה ניראה לי פיתחתי סוג של חרדת דחיה כאן בכלוב.
אני מבין שלא כולם מתאימים לכולם אבל יש דרך ויש דרך. אני גבר עם חינוך כזה אירופאי, אז קצת קשה לי עם תגובות...
פונה יפה בנימוס " מאוד אשמח להכיר..." וכל זה לאחר קריאת פרופיל, בלוג וניסיון להבין מי זה בצד השני.
אז יש את אלה שעונות " תודה אבל לא מתאים", סבבה מכבד
יש את אלה שעונות " לא מעוניינת" סבבה מכבד.
יש את אלה שלא עונות כלל, גם מבין כי בטח קיבלו חמשת אלפים פניות.
ויש את אלה, שלא טורחות לכתוב כלום בפרופיל ואם פונה אליהן אז :
"זדיין לי מהפרופיל!"
"לך תמות"
ועוד פנינים כאלה....
לפני 5 שנים. 14 ביולי 2019 בשעה 5:59
הייתי רוצה לפתוח בית ספר, לילדים מגיל הגן ועד נגיד אחרי הצבא...
את הקטנים ללמד שהילד שמושך לך בצמה, פשוט לא יודע עדיין להביעה אהבה
שההורים הם לא תמיד מלאכים
שאבא מגיע לפעמים מאוחר, וזה לא בגלל עבודה
שאמא לא הספיקה להכין צהריים,וזה לא בגלל סידורים דחופים מחוץ לבית.
את אלה בכתות גבוהות יותר ביסודי, ללמד שזה לא פשע לגעת בעצמך
שמלכת הכיתה, גם היא בוכה לפעמים ומחכה בסתר שאליה תיגש ללא חשש.
תיכון ותמימות נעורים, הם ימים יפים אבל גם שם לא פעם נופלים.
אהבה ראשונה וגם אכזבה הם חלק בלתי נפרד מהחיים
כשלגיל צבא תגיעו, חזקים מהחיים תרגישו.
אז גם המון דברים מהעבר באור אחר תבינו.
תחשבו שלגבי הכל בחיים אתם מוכנים, רק תדעו שידע נרכש עם השנים.
ואז כשכבר משפחה תקימו, בשגרת היום יום תתעסקו, אז תחשבו לעצמכם למה אין באמת בית ספר כזה, אחד שלחיים עצמם אותכם יכין
ומגיל צעיר את עובדות החיים לכם יסביר
ששמחה רבה יש בהם, אבל כאב וצער באים גם כן
שיש רגעים שאותם בלב תנצרו, אבל יש גם כאלה שמהם להפטר כל החיים תנסו.
תבינו שהחיים יפים, אבל לעיתים גם כואבים...
לפני 5 שנים. 14 ביולי 2019 בשעה 4:55
יש כדורים לכאבי ראש
יש משחה לכאבי שרירים
יש טיפות לכאב אוזניים
יש תה לכאב בטן
אם אערבב את כולם וכמו מכשפה אוסיף דם צפרדעים וראשי עטלפים זה יעזור לאותו כאב בלב????
לפני 5 שנים. 12 ביולי 2019 בשעה 18:32
יושב בחוץ עם סיגריה ודרינק קטן...מביט בשמיים
עננים לבנים חולפים אט במרומים
מביט ורואה, צורות שונות בענן, אחד כמו םיח ניראה, האחר מין פרצוף של כלב חושף
לפתע ענן די גדול מתפאזר לו מעט, וצורה לו של זוג במיסיונרית מזדיין!!
מעט רוח נשבה, והענן חלף להתפזר, כנראה גמרו מהר...
כעת השמיים ללא עב וענן, ואני חושב שאילו הייתי ענן, אולי הייתי מזיין יותר....
לפני 5 שנים. 12 ביולי 2019 בשעה 15:26
החיים הם לא כמו זין, הם קשים תמיד...
אבל...
אם החיים קלים אז הזין תמיד קשה?
אידיליה...
לפני 5 שנים. 11 ביולי 2019 בשעה 18:28
את האמת, לפעמים מתגעגע למשהוא בסיסי, שעות במיטה
יחד
את ואני
לא בדסמ, לא קשירות, לא הצלפות, לא פקודות
אפילו לא זיון
אלה פשוט לעשות אהבה
לפני 5 שנים. 11 ביולי 2019 בשעה 6:39
עוד יום בו אצא מהבית עוטה מסכה של קשיחות וריחוק, על פני זרים ברחוב אחלוף, עם מבט מרוחק ובהם לא אעיף מבט
אחרי הצהריים מסכה של בית אשים, בהירה מלאת שמחה עם חיוך מצוייר מאוזן לאוזן
ואז הליל יגיע, שקט ישרור בין הקירות. אז המסכה השחורה והאטומה על פני תונח. יחד איתה מגיעה גם הגלימה, בד עבה העוטף את כולי וכולא אותי בתוכו...
רק כך חש אני חי בתוך בדידותי
לפני 5 שנים. 10 ביולי 2019 בשעה 19:32
חשכת הליל מסביב, אין אף ענן בשמיים.
יושב בחוץ ומעלה מביט....
האם אי שם בחשכה יושב לו אלהי החושך?
האם מביט הוא מטה על כל אלה אשר מפלט מהכאב בחושך מחפשים?
או שמה, מחכך הוא את ידיו בהנאה זדונית על כל מה שהרס בידו המכוונת?
כה חשוך ואפל שרק הכוכבים עדיין אלי מנצנצים
לפני 5 שנים. 10 ביולי 2019 בשעה 14:48
משום מה, דוקא האנונימיות של האתר מזמינה אותי לפרוק, דברים שיושבים בלב ולא סיפרתי לאף אחד.
לפני שנים הייתה אישה מדהימה, היינו יחד און אוף די הרבה זמן.
אישה
אמא
אדם
תוך 3 חודשים הכל ניגמר.
ביקשה שלא אבוא לבקר, כי זה רק יסבך את העניינים. לא יכלתי.
באתי אבל לחדר לא נכנסתי, עמדתי בחוץ, כאילו שבאתי למישהוא בחדר אחר
הלכתי משם עם דמעות בעיניים
כשהפסיקה לענות להודעות, הבנתי...זה ניגמר.
ליד ביתה עברתי, המודעות זעקו מכל פינה.