שום כלום

bitch, I said what I said
I let all that get to my head
I don't care,
they paint the town red

😔

נאחזת בך בלילות טרופי שינה
בוזקת בחלל 
בלי יד אדם 
רק דם צח כשלג
שרה לי בצרפתית
פטיט פטיט
מכבנה על הראש
חול אדום ודג פלאים
רשרוש יערות עתיקים
בצבע הדבש
בצבע עיניך
שואפת את הזריחה
מלטפת את עיני
קמעה 
דמעה של כסף
תלויה על צווארי
גלעד חי למותך.

הצורה הנבזית ביותר של רשעות שזכורה לי היא מצד האנשים "הריאליסטים" שתמיד ששים לקראת אתגר.

כתבתי פעם , שעיני שחורות ואדם זר אמר - תביטי במראה , מה צבע עיניך?
חומות עניתי בהיסוס ,
נכון הוא לחש (בראשי)
אז למה את כותבת דברים אחרים?

והיום נתקלתי בקטע שניק קייב כתב ,
על מלצרית עגלגלה, עם לק אכרומטי  עמום על ידיה שמתכתב "יש להניח" עם "חוסר הצבע של עיניה"..."לשניהם יש קשר לירח או לכוכבי הלכת , או משהו כזה"

הוא שואל אותה לשמה "ריבר"

"אמא קראה לי ככה" היא עונה "כי נולדתי ליד הנהר"

ואז הגיבור , באני עונה לה :"מזל שלא נולדת ליד בית שימוש"

"קמט של כאב עתיק נוצר סביב עיניה של המלצרית, מצמצם אותן , ואז הן לוח חלק, חלולות לגמרי, והיא מסתובבת ומתחילה ללכת משם".

אין נבזה מלקרוע אדם מתוך חלומו ,
וזה לא שאין לי השגות , על סגנון נמלץ , מאולץ ובאמת מין יובש רך עוטף אותי לכל מקום שהולכת -

אבל גם הקטע הזה לוכד היטב את האנשים האיומים מהסוג הנוסף , כמו זה שאמר לי שיש קסם בנשים דקות ,צנומות , כי לא הוצאתי יותר ממילת חיבור ופועל אחד מפי , מתחת מקלדתי ובכלל. אנשים איומים כאלה , שלא יודעים לחלום בשקט עם אחר , להביט בתקרה ולדמיין את אור הכוכבים נוגה בשמים.

אז גם אני כמו אשלית דלת מסתובבת , נותנת לכל דבר לחדור אבל יוצאת באישון ליל , ברגע אחד קטן ששובר את התמונה כשלא מסתכלים ונאטמת לתמיד.

"מש- אללה!"

היא משחררת את צחנת היום דרך שאיפה ונשימה גרונית ומביטה בי בעיני כוכב מחומש זורח , אגדות עמים , ציפורי פניקס עם נוצות אש צומחות מדיונות חול הפוכות.

מביט בליקוק השפתיים הקטן ,בגוף מתנועע,ירכיים חלקות וחזה קטן מקפץ לקצב הצלילים אקראיות המילים והצלילים משלימה באופן אינטואטיבי את אילתור גופה הגאוני , יצירה מהמקום הנכון ביותר כל תנועה מדייקת להלם משקל החלל מוקף קורים של צלילים גופה רוקם הודיה ותנועה , פרח ודבורה , נשיקת חושך של עטלף מכוון שעט על חיפושית כחולה.

ואני...
בוהה בקסם הזה,
מתכווץ אל תוכי כמו צב מזדקן,
מכרסם ציפורניים, לוטש בה עיינים רעבות ,
מחשל אגרופים , מכין  את עצמי לקראת העימות , בראשי ערבסקות עדינות של חיטובי גופה מתקרבים לקראתי ויש לי צורך למצות , למצוץ , לרצות , לרסק אותן על אפה וחמתה -
זו עם עיני מחומש זוהר שאפילו לא יודעת את משקל הדרמה שמתחוללת בתוכי ,
כמו שעון חול כל רגע, כל גרגר מכוון אל סופה