שום כלום

אנשים משחקים בחיים , בלב של אחרים , 

אנשים לא מאמינים , 

אנחנו כופרים (כמוני) . 

אבל אלוהים חי. 

אלוהים הוא טוב. 

אלוהים הוא אנחנו. 

אלוהים הוא העולם.

אלוהים הוא הרגע הקט והנמוך , 

הדחוס , המאוס 

וכל רגע שאנחנו מבזבזים בשנאה 

בריחוק , 

בביזוי צלמו ברוחב ליבו וגופו שמתגלם 

בכל מבט ובכל אחד אנחנו בזים 

לעומק משאלתו , 

לעומק פליאתו מעצמו , 

לכוונותיו , 

לרצונותיו, 

לתשוקותיו. 

וכן, אלוהים חי בינינו , 

אין בילתו , 

כל דבר מתחדש בנשימתו 

בעולמו 

ולית חלל פנוי.

אין שום דבר קל במחשבה הזו ויש בה את כל מה שמרחף עליז רוקד ומודה לו על שהוא עצמו שהוא כואב שהוא פוצע שהוא אחר ולא אני וכן בי ויוצרי ומייצר בי את קיומו שוב ושוב ואני בו ולא יוסף , ולא יאמר כבוד מלכים חקור בדבר? ולא, ישתוק וידום 

אלוהים חי , הקסם חי. 

בני אדם הם אלוהים. לכן הם טיפשים ולא יודעים. אבודים מבולבלים. אלוהים חי. הקסם חי. אלוהים אחד.

כשמדברים על גיהנום בראש, 

בשבילי זה לאו דווקא סבל שורף בכל רגע ורגע , 

במובן מסוים זה המבט מהצד על הכל - 

בכל ניפנוף באושר, בכל מחשבה על השלם, בכל אמונה שאתה בוחן בשבע עיינים אם היא לא הופכת לכת ואחריה מאמינים- 

העיינים מצומצמות בחשד, 

הפה בחצי חיוך מהוסס , 

לא כי אתה "מקנא" או צר על שמחתו של אחר וגאוותו להפך אתה חוגג איתו ובלב שלם, 

אבל אתה תמיד מוכן, מזומן , המיתר המתוח חופף לרגע שהכל יקרוס במהירות כמו אש בשדה קוצים כאילו נוירולוגית אתה מקרה סעד מופלא שמציל רק הוא את עצמו , העצבים שלך מחוברים בטבור לחוק מרפי, 

אתה מפנים את טבע האדם המדומה, את המעטה הפריך , את הזמן השאול , הרגש הדהוי שדועך לאיטו בכל מעבר- 

כאילו כל רגע אתה נכון לזנק אחורה, לחזור אחורה בגלגל הזמן , כמו איש זאב בליל ירח מלא אתה מוכן לתפוס מכסה , לנהום ולחשוף שיניים , להביט במעטה הציני , הנצלני , לקרוע את הבגדים, לשלוף אגרופים באוויר ולהתפלש בבוץ. אולי אתה גם הדחליל בלי השכל , האריה מוג הלב מה שהטבע צורב. 

מאותה סיבה אתה מתאים את עצמך כשיש נאמנות אתה נאמן אבל גם בלב חלקי , כי אתה יודע שיש יותר באדם, כשזה נעלם אתה מקפץ לדבר הבא, כשאתה מבחין בזיק אושר, זיק חיוך לעולם לא אומר נואש למצוא משמעות. אתה לא מוותר. אתה תמיד חסר ומחפש שותפים עניינים לחוויה של לקחת אבל לא להיות שם באמת וכששם תמיד להטיל ספק. אתה ספק. אתה מת . חי. מת חי בקפיצות מבהילות.

אתה לא מבזבז את החיים על האושר. אתה לא מסתפק בכאב. אתה חי במידה מסוימת מידה מפחידה של ניתוק והעדרות ממודעות ובו זמנית אתה גם סופר של צללים בעורמה ובחן ובוחן לב שנופל רק כשאתה מתקרב ואז מאותה סיבה פונקציונלית מתחיל בטור הנדסי לזלוג למרחב מסביב לאדם, מסביבך לליבך כמו לא היית. אתה חרדת נטישה ואתה הנטישה כמו גלעד חי של סתירות. 

זה להיות בגיהנום חי. זה להיות תלוי בין אדם לאדמה . בין שמים לארץ . בין אני לרבים. בין פציעה וגוויעה למגע הכי שקוף בטירוף , בקיים ובמובן מסוים זה הדבר הכי קשה לפענח , להגיח משם לזהות את התדר העצמי ואת הזולת שמשתקף ומשתפעל מתפתח בך תוך כדי . 

אז במובן מסוים אני חיית אדם , אני שד ללא מצפון , אני עפר הארץ והיכלו. אני לא אני.אני גיהנום באדם.

אנחנו אומרים אחד לשני שאנחנו אוהבים זה את זה , 

אמרתי לו שכל פעם שהוא מתרחק ממני יש לי תחושה משונה אפילו לא בהכרח מינית , 

אני שולחת את היד מטה מטה ומשפשפת , 

כי הוא חסר לי , 

חסר לי בתוכי , 

חסר לי איתי , 

חסר לי לשמוע את הגניחות שלו מתגברות , 

אני קוראת בשם שלו ומבקשת ממנו לגמור בפנים , 

הוא אומר לי אני עומד לגמור ותמיד תמיד 

שואל - 

את רוצה שאגמור בפנים , 

ותמיד יוצא ברגע האחרון , 

אז אמרתי לו שזה געגוע , 

מלמטה , 

שיהיה בתוכי כל הזמן והוא כתב לי שהוא אוהב אותי. 

אני לא מגלה לו שאני חושבת שאני קצת אולי (איך יודעים?) מאוהבת בו תקופה. 

הוא הידיד הכי טוב שלי. אולי החבר הכי טוב שלי. 

מצד אחד,

אין לי בעיה לומר לו "אוהבת" מצד שני מאוהבת זה משהו אחר, בא עם סט אחר של ציפיות כזה שבא לך לראות אותו כל יום , ללטף לו את הראש ולהצמד אליו חזק ובטוח .

אני לא מרגישה שאני מוכנה לזה. שאני יודעת מה עושים עם זה. שאני מבינה. אז שומרת בשקט שהיה לי ממש משנה שהוא נפגש איתה כי גם אני בעולמי . פוליאמוריה ושיט.  מצד אחד קיוויתי ורציתי בשבילו וגם כי היא נהדרת ומצד שני לא.

בא לי שירד לי וירגיש איך אני מתפתלת ואז כמו תמיד כשאני הופכת לרגישה ומתכנסת לתוך עצמי מושכת את עצמי לאחור הוא ממשיך , מנסה , להוט לשמוע אותי בשנית מתכווצת וזה תמיד רגע כל כך נוגע ללב , 

כל כך מתוק וחם שהוא רוצה , רוצה כמו ילד שמטיס עפיפון צבעוני בשמים וצובר מהירות , מושך בחוט , רץ רץ על הגבעה ככה הוא מרגיש לי באותו רגע. 

הוא כל כך יפה ואדם מתוק. 

אני כל כך שמחה שזכיתי להכיר אותו כך.  

לא ידעתי אם ואיך להגיב (הזכרתי כבר כמה העולם מוזר?) כשהוא סיפר לי שהוא ניפגש איתה (איתו?) - כי היה לי קיבעון יפיפיה עליו  ואפילו סיפרתי לו.ה ולא פעם אחת שהיא הגבר/אישה הכי יפה שראיתי אז מצד אחד אני מתרגשת בשבילו ומצד שני קצת שקעתי בתחביבים שלי כי הרגשתי איפשהו "לבד" - 

אבל ניקולאס ואני דיברנו וצחקנו כמו מטורפים כי הייתי באיידל המוחי שקורה כשאני ישנה מעט והייתי יצירתית בטירוף עד שהוא התפקע לגמרי. 

היתרון? 

יצאו לי קציצות מדהימות בצבע כמעט זרחני, 

נתתי מבט חצי אנגימטי למצלמה , 

בא לי מישהו שיהיה רק שלי אבל שאוכל "להרשות" להקשר אליו רגשית איפשהו אני מת על ניקולאס והמוח שלו מרהיב , מתי אנשים הפסיקו להיות כתמי צבע? כשהפניתי את האצבע המאשימה, המאדימה מטפטפת דם , את עוקץ העקרב שלי מהלב בוץ מתפורר שלו ואמרתי, חתכתי את הלשון ואת המוח ועכשיו הכל מבריק , מחליק , מחניק אותי ונמס בתוכי - 

והכל חי 

כי מה תעשה. 

אתה רואה את העתיד , 

כמו שפיטפטתי על גלגול נשמות לא רוחני ולא דתי מדעי רעיוני עם ניקולאס , אז ככה אנחנו ממציאים את הרוח מחדש , ככה אני מרגיש התעוררות ורוקד כל יום רק אני ועצמי וכל טיפת עייפות נדבקת כמו טל לח על קצה העפעף רוקמת לי בין הריסים לאישון חלום חדש ואני מסתובבת ורוקדת עם עצמי בחדר לא בשביל הריקוד בשביל לדעת שהרגליים מתעבות כמו שורשים דווקא כשאני מרחפת ומדלגת באוויר , בשביל להרגיש את הרוח על העור ואת העור מעקצץ קיומי מסטירת ידי הקצב על ירכי, בטני , כי אין זולת האדם- 

ויותר ויותר אנשים חשים את זה מוציאים לשון לזמן ואני יודע שאני רק עוד מתרס בדרך לשם , זה מתקרב זה תמיד מתקרב ואפילו ימי חיי כחציר וזה הכי ישיר נותן לי רוחב לב 

God is alive
Magic is afoot
God is alive
Magic is afoot
God is afoot
Magic is alive
Alive is afoot
Magic never died

God never sickened
Many poor men lied
Many sick men lied
Magic never weakened
Magic never hid
Magic always ruled
God is afoot
God never died

God was ruler
Though his funeral lengthened
Though his mourners thickened
Magic never fled
Though his shrouds were hoisted
The naked God did live
Though his words were twisted
The naked Magic thrived
Though his death was published
Round and round the world
The heart did not believe

Many hurt men wondered
Many struck men bled
Magic never faltered
Magic always led

Many stones were rolled
But God would not lie down
Many wild men lied
Many fat men listened
Though they offered stones
Magic still was fed
Though they locked their coffers
God was always served

Magic is afoot
God rules
Alive is afoot
Alive is in command

Many weak men hungered
Many strong men thrived
Though they boasted solitude
God was at their side
Nor the dreamer in his cell
Nor the captain on the hill
Magic is alive
Though his death was pardoned
Round and round the world
The heart did not believe

Though laws were carved in marble
They could not shelter men
Though altars built in parliaments
They could not order men
Police arrested Magic
And Magic went with them
For Magic loves the hungry

But Magic would not tarry
It moves from arm to arm
It would not stay with them
Magic is afoot
It cannot come to harm
It rests in an empty palm
It spawns in an empty mind
But Magic is no instrument
Magic is the end

Many men drove Magic
But Magic stayed behind
Many strong men lied
They only passed through Magic
And out the other side
Many weak men lied
They came to God in secret
And though they left him nourished
They would not say who healed
Though mountains danced before them
They said that God was dead
Though his shrouds were hoisted
The naked God did live

This I mean to whisper to my mind
This I mean to laugh with in my mind
This I mean my mind to serve 'til
Service is but Magic
Moving through the world
And mind itself is Magic
Coursing through the flesh
And flesh itself is Magic
Dancing on a clock
And time itself the magic length of God

כשהייתי קטנה ,
אני זוכרת סרט אימה שראיתי-
דמות של אישה , קמטים לפניה יושבת ומצהירה:
אני יודעת הכל ,
רואה את מה שכואב לך , הסיבה בגללה נופל עלה וקשור לחיוך נסוך על פניך , אני רואה את כל הצורות והסיבות כולם ואתה משתגע למה רצחתי אותו, חושב שאני משוגעת אבל מתפתה להביט מעבר לחיוך שלי"

ככה המוח שלי רשם את הזכרון,
ורציתי להיות הכל כמוה , לא כדי לגעגע על ידע אינסוף , כדי לדעת את הדפוס בו תגע השלכת רכות וקצובות , מתפוררת סגול ואדום באדמה, כדי להבין למה חיוך מתוח שיניים כואב ועכביש מבין דפי הספר מציץ ואורב, מתחבל לו נחיל, תוואי של קור גמיש ואדיש , כסף מוצף של אור שמש לדעת למה כל זה , כל רגע מזה .

אבל חשבתי אולי שהיתה דמות שיותר אהבתי , כזו שלקחה את הפחדים הקשים של נשים וגברים ודחפה אותם כמו ספוג רך ולח לפיהם , למשל אם פחדת ממחטים מחט מחט דיממת למותך מול חיכו, חיוכו המעוקל , מעוכל ,
אבל לא פחדתי מזה במקום זאת משהו בחיוך הזה שבר אותי נראה לי קרוב ורך בהחלט מול הפורטונה של המזל אורגת עיינים וגורלות לחיוך של ליצן לעצמה , לרבים שרלי*לה.

אז בסדר , ישבתי הקשבתי , קצת חרוטית אנכית חילזון מהונדס מכונס בעצמו.
שכבתי ערה -
הקצתי ,
עמדתי מול המראה ואחרי שטעמתי את קצה הלשון של עצמי -
הייתי מתאמנת שעות בצליל ששמעתי יום יום , רקיעות הרגליים , משפטים מסביבי , לפלוש עם אותה הלשון לחלל האוויר ללקט ניחוחות של דמויות בני אדם , היתי תחכום ובדיל ורשת ארוגה וצפופה של אסוציאציות קיום של היום מאתמול ומהכוכבים לתמיד ,
מעוכה , מבקשת משקל ,
מזמינה את זכוכית החלון הגבושושית לריקוד חומר גוף ,
נוגעת באף עם אצבע רטובה לשחזור יצרים דוחקת חרוז,
מטעימה בוז, מחפצנת מבט , מלכדת אותו כמו מלט ושלג בלאט קל קל ,
והלילה היה מתארך , הייתי שומעת את איה החמור מפו הדוב נוער, נוחר אי יה אי יה ואת העשן , אפלה, מציף אותי מצטעף בשקיקה , בכיסוף , במרבד ירחים מארצות המזרח מקיף אותי משלים אותי בסחרחורת אינטימית ,
שבט מסאי באפריקה קופץ לגובה ולרוחב
ואחר כך שעות שעות לרדת מזה,
מבט מתלכסן למרחב, צפויה , צנומה קטנה וחיוורת -
הייתי בובת מרזבים , טיפה טיפה מגששת ,

And there's an aching inside my head
It's telling me you're better off alone