הוא כתב לי את זה וכמעט נפלתי מהכיסא:
"אני בן אדם רגיש וגידלתי קליפות שצריך לחצוב בהן בכח, צריך כל כך הרבה אהבה וחמלה וחוכמה ורגישות כדי לעשות את זה בלי לשבור חתיכות ממני בדרך. את למדת לעשות את זה ונכון שבדרך כאב לי והעפתי רסיסים שפגעו בך, כאב שגרמתי לך הוא צלקת שתהיה חלק מהנשמה שלי עד הרגע האחרון בקיום שבו הכל יהיה שוב אחד. אני כל כך מעריך אותך כי את בן אדם חזק וטוב, את עשית למען הנשמה שלי דברים שאף אחד מעולם לא עשה למען אף אחד, עשית את זה בטבעיות כי זה מי שאת וזאת מי שאני אוהב. את יודעת שאת בעצמך אהבה? קראו לך *** וזה מסמל את זה שאת משהו עליון את המסע שלך בחיים רוצה ללמד אותך שאין באמת הבדל בינך לבין האהבה שלך, זה רק כאב שעוצר אותך מלהכיר את עצמך בכל מקום שאת רואה אהבה. אני אוהב אותך, זה כמעט חסר משמעות כי במציאות האידאלית לכאורה אני ואת אחת ואין צורך באהבה אבל בשביל המעט משמעות הזה יש עולם. מחר כשנסתכל בעינים, נתחבק, נתנשק, נעשה אהבה וסתם נהיה חנונים ביחד, תזכרי את כל זה ותהיי האהבה שאת.
ואני חושבת עליו את כל הדברים האלה ,
הוא תמיד גילוי בשבילי ואני מרגישה כל כך קטנה וכמעט שהלב שלי עצר במקום. מדהים שאנחנו כל כך עיוורים לאחר - אני אוהבת אותך 💜