*הוא נתן לי אישור להעתיק.
"
אבא :
אתה כולא אותי בזהות חצויה .
מרכך את הכוכבים
המעיקים על עיני
אתה שובר בי אבל חלקים ושברי
חלומות בשפתך
במבטך בעין בוחנת אתה מעלי
בשמים הכחלים הנוראים
האלו צורב בי נשיקות
אדומות ידיך
החזקות תופסות בי מאחור
קול מהדד " מתי
כבר תתחיל להיות בן אדם " .
וכוכביך השחרים רודפים
אחרי במשעלים הצרים
ידך מחזיקה בי נשקת לי ברוך על הבטן
מפסקת בי מילים ואותיות
אתה פוער פה אומר "כי גם טוב בך בני "
ענן הבושה מתכסה ופג פז
ואורות מתקדרים בצלנו והולכים אנו יחד בשדות
ערמים מחשבונות נפש
משנאה אחד כלפי השני
כוכבים כבר לא מעיקים על עיני
עת מאכל בי נשיקות
רטובות אדמה שהיא בית נראת
באופק אך אז דווקא דומם
הייתי אז כאבן לה אין הופכין
שומם בנצח האין סופי
שלך כוכבים בוערים עכשו
כוכביך בי וכוכבי
מתים בך .
אבא קברת אותי בתוכך
קבר ואין לו שם
קבר נשיקות מלוחות ומחוות אהבה
" אתה הבן האוטיסט המפגר
שלי " צווחת בקול איום
" שלי ושלי ורק שלי "
ואדמה רגזה והבית קמל בשמש
ואני מדדה חרשי בתוך
עצמי כבר לא בובה בידך .
כבר לא מת בקבר !"
