אחד הדברים ששנויים בעיני יותר מהכל היא החלוקה הכל כך מובנת שלנו לנכון , לא נכון , בריא וחולה , אמיתי ולא אמיתי.
ככל שאני מכירה יותר אנשים אני לומדת כמה הבסיס שלנו לקביעות האלה רעוע . כהרגלי ולצערי אצא מעט דידקטית -
אבל עם השנים היה לי שיח עם כל כך הרבה אנשים מוכשרים ופחות מוכשרים, חכמים להגדרתי ופחות.
שיח עם סכיזופרנים , מאנים דיפרסיבים, אוטיסטים (שמן הסתם יותר מזכירים לי את עצמי) ומופרעי קשב.
נתקלתי בגישות אינספור אבל במה שאני בטוחה יותר מכל זה ששורש ההגדרות שלנו על היררכיה במציאות שמשתנה תדיר וחושפת שמה שאתמול היה תקין היום כבר לא כל כך הוא זמני, סובייקטיבי, יחסי.
אני לא מזלזלת בסבל של אף אחד- אבל מהחוויות שלי למדתי יותר עומק וקשב רגשי מאנשים עם תסמונת דאון כמו החברה שלי רעות בבית הספר .
למדתי סרקזם והומור עם קריצה מהאנשים הכי עצובים ,
למדתי שאמיתי היא רק פיקציה של המחשבה כששוחחתי עם אנשים שהזו דברים ומרגע שהכרתי בשורש האמיתי של דבריהם התחברו והיו האנשים הכי נכונים ומדויקים למציאות.
למדתי על זיהוי מדויק עד העצב דווקא מאוטיסטים ,
למדתי שאין לי מושג מה קורה סביבי דווקא עם אלה שמאמינים שהכל נרדף כשהבנתי פתאום שההזייה של הפוקוס שלהם על המצב מראה רק כמה אני עיוורת לעולם ולאחר.
למדתי שאפשר ונכון וצריך למצוא דרך יותר יצירתית, לחדש, לראות באחר מה שאין בי , להכיל גם את מה שלא נראה לי נכון וזה לא אומר שאין אמת - יש אבל היא מורכבת יותר להבנה ממה שנדמה ובטח מהשורה התחתונה.
למדתי ממופרעי קשב כמוני הרבה יותר איך נכון וראוי לחקור סוגיה, מה עיקר ומה טפל , מה היא יצירתיות בכלל.
אז אני לא פוסלת שאדם ינסה לחפש את אושרו,
אני מאוד בעד, גם אם זה עולה במחיר של השתקת הנפש ועצם קיומו כי חייבים לשרוד
(אם כמה שהשרידה הזו היא זמנית ומלאכותית במובן מה).
אני כן חושבת שנכון להודות שכשלנו. אין לנו מושג על הנפש ואם כבר הכל הפוך הפוך תמיד.
אי אפשר להתחיל לתאר בריאות כשיוצאים מהנחה שהאחר חסר, פגום , חולה, שאין לו יכולת להניח משהו על העולם סביבנו - כשמבטלים את קיומו. זה עמוק הרבה מכדי שניתן וטוב שכך לכתוב לזה שיטה ולייצב איזה אלוהים חדש בשמים, האידאל.
ובגלל זה ובעיקר בגלל זה אני מרגישה שיש כל כך הרבה דרכים הרבה יותר טובות לנוע אל אדם מבלי להניח מושג ברור -
מובנה, מושרש על עצם קיומו. כולנו בעצם מעין רפליקציה של דעה קדומה- הכי אטומה ועמוקה שיש ,
אבל כולנו גם בני אדם ולכן אני מאמינה שאט אט מתפכחים ומתפתחים ממנה ואני אופטימית מאוד.
הלוואי שהיה לזה הד או יכולת ביטוי ברורה במילים.
"הגיהנום הוא הזולת".
והזולת הוא קודם כל עצמנו במידה שהייתה גורמת לכל אדם אמיץ לרעוד.