לפני 7 שנים. 21 בנובמבר 2017 בשעה 14:14
וזה מתחיל להדאיג אותי
אז אם למישהו יש שיטה מוכחת (להרביץ לא עובד אני לא בוכה מזה)
מוזמנים.
חתולת צמרת
יללות וגרגוריםלפני 7 שנים. 20 בנובמבר 2017 בשעה 23:02
יש במלצרות משהו פרימיטיבי.
מלצרית טובה זו בחורה ״שירותית״,
לעומת זאת מלצר טוב זה בחור אדיב.
אני (גם) מלצרית.
בדרך כלל איפשהו בין להקשיב בסבלנות מלאכותית וחיוך מעושה לתלונות קטנוניות, לבין לערום על ידי צלחות עמוסות שאריות, מחשבות מלאות זעם מתחילות למלא אותי, ומשם הדרך היחידה שלי להמשיך להיות ״שירותית״ היא להשתכר.
אבל מדי פעם, מגיע איזה גבר מסותת שסועד לבדו בשעה מאוחרת, ואז פתאום כל השירותיות הזו דווקא עושה לי די נעים בגוף.
תלונות שנאמרות בהתרסה עם חיוך ממזרי פתאום דווקא די עושות לי את זה, והחיוך המעושה שלי הופך למפלרטט.
אז המחשבות על כמה זה מיותר וגם קצת משפיל לפנות צלחות נעלמות כליל וכל מה שנשאר זה שירותיות מטומטת ופלרטטנות מטומטמת ואולי עוד איזה צ׳ייסר.
*יש לציין שמדי פעם אני גם סתם נחמדה לאנשים בלי לפלרטט איתם!
לפני 7 שנים. 20 בנובמבר 2017 בשעה 16:38
יש לי סימן כחול מוגזם על הירך, היום כשחברות נתקלו בו:
״מה זה עם מי היית?״
אני: ״לא תקשיבו באמת נתקעתי באופנוע חונה כשהלכתי עם האופניים״
״אההא, מה שתגידי״
(באמת נתקעתי באופנוע)
לפני 7 שנים. 18 בנובמבר 2017 בשעה 8:44
זה הכי גרוע.
אני חיה בין הריגושים
שעתיים בלי אדרנלין ואני נמסה
לתוך אמבטיית ריקנות סמיכה ודביקה.
״אם כואב לך, כנראה שאת חיה״ אמרה המורה שלי לבלט בגיל 12 ונתנה דרור נצחי לכל הדפיקויות שהתדפקו על דלת נפשי.
צריכה לכאוב כדי להרגיש
לבלוע כדי לטעום
להשתכר כדי לשתות
אין קצת, אין חצי, אין הנחות
(גם זה מהבלט)
עדיף לחיות הכל בצבעים חזקים מהבהבים מאשר באפור עמום
לא?
לפני 7 שנים. 28 באוקטובר 2017 בשעה 8:22
כשאני נתקעת עם המרפק בברז במקלחת ובמקום לקלל עוצמת עיניים ונהנית.
לפני 7 שנים. 22 באוקטובר 2017 בשעה 5:53
אנחנו שני נמרים
רודפים אחרי הצללים של עצמנו
נפגשים בין המרדפים
מתנשפים ומריחים מדם
חושפים שיניים,
עוצמים עיניים,
מתחככים.
מתפתים לאחד כוחות
כדי שהמרדף יהיה קצת פחות מתיש
אולי מחר.
לפני 7 שנים. 19 באוקטובר 2017 בשעה 22:35
בלילות, כשאף אחד לא מסתכל
אני פורמת את עצמי
פורמת אותי לאט ובזהירות
ואחר כך גם בהחלטיות אכזרית
פורמת את הכל
עד שכל מה שנשאר ממני
זה ערימה של חוטים.
אני נשארת ככה עוד קצת
חוטים ערומים על מיטה
עד הבוקר כבר אאסוף בחזרה
לפני 7 שנים. 7 באוקטובר 2017 בשעה 11:31
תבוא מדמם
אני כבר מדממת בלאו הכי
זה נעים להתערבב
גוף בגוף, דם בדם
תכאיב לי
עד שלא ארגיש כלום
מרוב שארגיש ככ הרבה
זה נעים להתערבב
גוף בגוף, דם בדם
תכאיב לי עד שלא נזכור
תאהב אותי עד שלא נזכור
מי זה מי
לדמך טעמי שלי הפירותי
ולדמי טעמך המתכתי.
לפני 7 שנים. 3 באוקטובר 2017 בשעה 23:54
מי רוצה
מישהו רוצה קצת
ממני
יש לי בשפע
באמת אולי תקח קצת
אני לא צריכה את כל העצמי הזה
קח כבר
את עצמי ממני
שאארוז לך לקחת?
לפני 7 שנים. 1 באוקטובר 2017 בשעה 22:20
בטעות נפער לי חור שחור
איפשהו בין הלב לרחם לכוס
או שהוא כבר כל כך גדול שאני לא מצליחה לשים לב בדיוק איפה הוא מתחיל ואיפה נגמר
זה מלא תשוקה ותאווה ורעב החור השחור הזה
הוא אומר לי, שר לי, לוחש לי, צורח עלי שאאכיל אותו כבר ואשקה אותו גם
ואני אומרת לו רגע חכה, מה הלחץ? קצת איפוק
אבל הוא ממשיך ללחוץ ואני נכנעת ומאכילה ומשקה והוא לוגם ובולע ומגרגר בעונג
החור השחור שנפער לי בבטן
אבל הבעיה איתו היא שהוא לא יודע שובע
רק מאכילים אותו קצת והוא נהיה גדול ומפונק ומפחיד ושחור מאוד ומנחם.