הוא לא מוצא עבודה. ככה הוא מספר לי. מתראיין אבל לא מתקבל. הוא מאשים את כולם- הבוסים הקודמים. מקום העבודה. כיווני רוח. עכו"מ.
אני מסתכל על התמונה שלו בווטסאפ - הוא כורע ברך, מחזיק אשכול ענבים ליד איזה כרם ומחייך למצלמה.
אני תוהה איך זה קרה. איך הוא הגיע למצב שהוא כורע ברך ליד כרם, ואוחז באיזה אשכול. חופן אותו. חופן אשכול ומחייך למצלמה. איך זה לעזאזל קורה?
זו בטח חברה שלו צילמה. זה הרמז הראשון. אבל עדיין. איך בדיוק? זו היא שאמרה לו - "לא מאמי, תכרע ברך, ממש תרד נמוך, נמוך, נמוך, יופי....עכשיו תחפון. תחפון ת'אשכול מאמי, מעולה מעולה! עכשיו חייך אליי מאמי!!!"
זו אופציה אחת.
אופציה אחרת, זה שהוא היה היוזם. הוא אמר "מאמי צלמי אותי פה. צלמי אותי כשאני ככה, ככה, ליד הכרם. רואים בתמונה כמה האשכול מרשים? רואים כמה הוא סגול ועסיסי?".
באותו לילה הם בטח הזדיינו כמו שפנים.
או אולי שועלים.
או כמו חיה כלשהי שאוכלת ענבים.
או שהוא עדיין בתול.
לא ברור לי איך מגיעים למצב של תמונה כזו, אבל מה? ברור לי לגמרי למה הוא לא מוצא עבודה.
----
מה שלומי?
תודה שאת שואלת. תקופה של שינויים ותחבורה ציבורית. מזג אוויר מעולה עם פחות מדי גשם. אני מרגיש טוב ורע לחילופין. יפה ומכוער, פעם ככה, פעם ככה. פעם זו אלוהים שמריירת עליי מלמעלה, ולפעמים היא משתינה עליי בקשת, ולפעמים גם בלי קשת. את יודעת כמה שאני אוהב את החורף.
איך לא מעצבים יותר מקלחות בצבע זהב? זה לא מתבקש?
התחבורה הציבורית יעילה ממה שהיית מצפה, ולא יעילה בדיוק כמו שהיית מצפה.
אני מקווה לחזור לעשות כושר. היעדר הכושר שלי מתאזן עם כמות השיער שצומחת לי פה ושם. אז סך הכל יש איזון. הכל ZEN.
אני קורא ספר על זן כבר הרבה זמן. לפחות 4 או 5 שנים. אני בעמוד 5 בערך.
הוא מסביר שזן פעם היו לומדים בדרך הקשה. התלמיד היה יושב ומנסה לבד. בלי הדרכה. תנסה להגיע להארה יא מאניק. בהצלחה.
אחת לכמה זמן היתה פגישה עם המאסטר שהיה נותן כיוונון קטנטן - אתה יושב לא נכון, או תנשום יותר ככה ולא אחרת. וזהו. תחזור עוד כמה חודשים.
אני לא יודע אם זה מלמד זן או מלמד דבקות במטרה. הספר נכתב על יסוד שורת הרצאות, כי הבינו שבמערב, כח רצון זה לא משהו, ואנשים רוצים לדעת מראש שיש מפת דרכים סדורה ומאורגנת.
במילים אחרות, אני רוצה הארה וזימון ל-calendar, כדי לוודא שההארה לא מתנגשת לי עם תוכניות אחרות.
---
אז בקרוב שוב עובר מקום עבודה. אני לא נועז. אני לא גמיש. אני לא איש נדודים. אני שלם (יותר) עם מי שאני.
אני מחפש בית חם וכיסא נוח. תה וביסקווטים.
חזה יפה וכוס טעים.
ואשמח לזכות בכשרון מוזיקלי נדיר. ואם לא, אז אחלה מערכת בסלון.
----
אז זה שלומי.
נדמה שהרבה זמן לא דיברנו.
אולי מאז הדיק פיק האחרון.
לא חסמתן נכון?
