זה שכולם קוריאנים ולא יודעים לקרוא עברית ושאני גולשת להם מול הפרצוף באתר בדס"מ. אסור גם לצרוך ולהחזיק בחומרים פורנוגרפיים בקוריאה, ולמרות זאת אני מצליחה לגלוש כאן בכלוב. בארץ "הכלוב" מקוטלג כפורנו, תנסו להכנס דרך ווי פיי של "אגד" למשל, ותראו שהאתר נחסם אוטומטית ואי אפשר לגלוש בו.
עם כמה שהקוריאנים חדשנים ומפותחים, נראה שבדיעבד זה אכן כך אבל רק עד גבול מסוים, או שהם פשוט לא רוצים לחסום אתרי פורנו לתיירים?
מכירים את זה שאתם בעבודה, מתעסקים בפון, אחת מכרטיסיות הדפדפן שלכם מחוברות לאתר הכלוב וליוזר שלכם,
ואז שולחים לכם פלאנתה הודעות כי אתם סקסים אנד יו קנואו איט,
וצליל ההודעות כאן פועל גם על שקט, כל העולם שומע
ואתם בטוחים שאף אחד בסביבה גם ככה לא מכיר את צליל ההודעות הזה, כי בדוק שהונילים בלטה האלו לא יודעים מה זה בדסמ
מקסימום ראו פיפטי שיידס אוף גריי
אז מותר לחשוב
אתה לא יותר וגם לא פחות מחשבון בנק עם מינוס מטורף - עבור כל אחד שחשף עבורך חיוך, היית אידיוט מספיק להנפיק לו כרטיס אשראי פרימיום, עד שרוקנו לך את הנשמה ונותרה גופה חלולה שגם אותה המשיכו לזיין עוד הרבה אחרי הפעם בה נשמעה פעימת הלב האחרונה בגוף הזה, ואז כבונוס החלו כאחוזי דיבוק לרקוד הורה על גוויתך - כן, ממך אפשר לקחת ולקחת עד בלי די. או כמו שאומרים בפרסומת של חשבון הבנק שלך: "לפנק, לפנק". אם היו עליך תחתונים עכשיו, אז היית יכול להפרד מהם יפה לשלום, צברת חוב אסטרונומי כמו של מדינה נאצית מחרחרת מלחמות.
אז בסדר, השכמת קום מוקדם למשרד הפנים בקריית הממשלה ושינית את השם, ואז פתחת חשבון בנק חדש, החיים הם תותים עם שוקולד חם-חם כאשר אנחנו בפלוס ולא במינוס.
ועכשיו אתה קינג.
מלך אבל גג לשנה, אולי לשעה. אוטוטו העבר שלך יסגור עליך מכל כיוון אפשרי, תתכונן בכל רגע נתון להרים את הדגל הלבן (התחתונים שלך) ולנופף בו באוויר - תכנע לטבע המחורבן שלך שנדבק בך.
גם אם תברח הרחק, עד האופק ומעבר לו - עמוק בפנים תמיד אתה חשבון בנק מרוקן עם מינוס ענק.
תתכונן לתת את התחתונים שלך, לתחוב לי אותם עמוק לתוך כף היד העמוקה שלי -
תמיד תזכור ותשנן - המלך הוא עירומ-כו.
מה תעשה בחורה מתבודדת באמצע הלילה, הלו את, לאן תמהרי?
תרדי על ברכיך, אני יודעת, הן מלאות בשטפי דם מלהתכופף עבור אנשים שלא היו שם בשבילך, אבל תעשי את המאמץ בייבי - תקרבי אוזנך לאדמה הזאת שאת מעריצה - הלוואי והיית יודעת להיות אדמה פעלולנית שכזאת, סופגת טרור אנושי בלתי נסלח ובלתי נשכח שהתרחש בשטחך, להשאר איתנה למרות ובזכות הכל, ולבסוף לקבור את כולם בחיים.
נבראתי מהאדמה ולראשונה השכלתי להקשיב לאמא שלי, האדמה - האוזן שלי תחובה עמוק בתוך הכוס של האמא שלי ואני קרובה מספיק עד שעולה באפי צחנת כל אותם הידועים לשמצה בהיסטורית האנושות, שכיום הם לא יותר מעצמות של נבלות, או אפר. אבל אל תרדי על ברכיך כמקוננת, אין מקום לקינה על אלו -
תרדי על ברכיך כדי להטיב להקשיב לתשובתם המלומדת של אלו מתחת לאדמה המזוהים עם שגעון הגדלות, אלו שטעו לחשוב ויכלו לענות בבטחון גמור, מבלי למצמץ שהאפילה היא הם.
אבל אפילו להם לא היה, ולו צל של מושג קלוש שהם לא יהיו אלו שיצחקו אחרונים -
תשאלי את היטלר, את נירון, את מאו, את קיין אחיו של הבל - כל אותם גיבורים על חלשים, אלו שניכסו לעצמם את גודל האפילה - רק הם ידעו לענות בצניעות מתבקשת דיו, לאן יש למהר בתוך האפילה?
האפילה עושה טוב כשם שעושה לך שמות במוח המזופת הזה!
נרגענו? עכשיו תקשיבי לדודה - פשקי רגליים אחת ושתיים, תכף ומיד כדי לקבל גישה לאכול לך את הכוס,
בזה אני מה זה טובה!
לאחרונה שואלת את עצמי, איך קמים אחרי שנתיים ומעלה בלי אבא?
והאינטואציה עונה לי מאיפה שנופלים, כמו שנשמע ככה קל.
אבל קל לאינטואיציה הזאת לדבר, חכמה על חלשים
מה ההבדל בין ביטקוין לבין השפלות?
בשני המקרים את חרמנית נחפזת להשיג את זה ובכל מחיר.
לא הספקת למצמץ ואז אחרי העליה הגדולה והאורגזמית קורית נפילה גדולה, ואת מתמלאת בבושה אשר תשאר איתך, נדהמת מהזנות אליה ירדת רק בגלל חרמנות קצרת מועד.
אך ראי זהו קסם - עכשיו את מתפנה לחשוב על ההשלכות, אחרי שהשכל שלך עלה במעלית מהירה ישר לראש, התובנה הדוחה מתחילה לחלחל מבעד לסדקי עבר שיצרה בך אותה חרמנות מתעללת; לאיזו זנות ירדתי, חחח! משחררת נחרת צחוק אדירה, איזה מין דבר מצחיק זה ה"רעב" הרגעי והאימפולסיבי הזה.
מדוע מבין כל המקומות בגוף השכל "הישר" שלי נברא דווקא בין פלחי ישבני?
כמעט כמו מסחר בביטקוין.
משחקת עם המחשבה הזאת בראש
ועוד איזה לילה,
תתארו לעצמכם את העונג הבא; החוויה שבלצייר את הציור הכי יפה על הקנבס הכי גדול,
בו קיימים כל גווני הצבעים האפשריים, דרכו אפשר לראות את הסתיו, החורף, האביב והקיץ, כל עונות השנה בו זמנית.
דרכו גם אפשר לשמוע שלווה צורמת ומחרישת אזניים, אבל גם מוזיקה קלאסית בו בזמן. ואז, רק אז, לרגע יפרו את הדממה התנגשות קלה, צליל נעים של שתי כוסות יין מזכוכית זו בזו, ״לחיים״. הגיע הזמן לגלגל את טעמו של היין המיושן על הלשון שידעה רק מרור וטעם של דמעות מלוחות.
וכמה שזה טוב, ככה זה גם השטן - ההבטחות על שקט ועל שלווה הקיימים בארץ לעולם לא.
הגיעה העת לקחת את הסכין הקהה ביותר ולקרוע לאמ-אמ-אמא של הקנבס הזה את הצורה, לשרוף אותו כליל עם חומר בעירה בלב השממה, שלא ישמעו את צעקות השקט הממכר הזה.
רבותיי, זה רק מה שיביא את השלווה האמיתית בסיפור.
