לפני 4 שנים. 22 בינואר 2020 בשעה 21:55
פוני. לבוש פשוט, ג'ינס צמוד - אפור, רגליים רזות, ישבן יפה, הליכה מהירה כזאת, קלילה. אולי סימן לאימפולסיביות. נעליים לבנות, לא הכי אופנתיות, מעט שחוקות. גרביים כאלה קצרות.
זה הרושם שקלטתי בשיעור הראשון. מביט אלייה מחייך, מחייכת חזרה ומייד שותה שלוק מהקפה.
הצעתי לה אגוזים ושקדים והיא לקחה. ניחשתי שהיא באמצע שנות ה־20, קצת נמשים, קצת פיגמנטציה אבל הגוף בשנות ה־20, אך היא הפתיעה וסיפרה שחצתה כבר את 30.
הופתעתי והופתעתי שוב, והחמאתי והחמאתי שוב.
"את נראית.. טוב. את נראית... ילדה!"
"תודה תודה" היא ענתה "אני כבר רגילה"
סיפרתי לה שאצלי זה הפוך, אני צעיר בגיל ומבוגר מבפנים, וכנראה אני מקרין את הפנים יותר מאת החוץ. את מבינה? (חוץ מכמה שיערות לבנות).
*
פוני. לבוש פשוט, ג'ינס צמוד - אפור, רגליים רזות, הליכה מהירה, קלילה, נעליים לבנות, מעט שחוקות, גרביים קצרות. היא קמה לשירותים והישבן שלה נעים.
שוב אגוזים, שוב תמרים, שוב חיוכים, בדיחות על המרצה, הבכות פומביות קלות לעיניי כיתה הַמּוֹנָה עשרה תלמידים. הפכנו - חברים לספסל הלימודים.
והתחלתי לחשוב... אני בן 28, היא כבר עברה את 30. הכימיה בינינו קיימת. והפוני שלה (ופוני בכלל) עושה לי את זה לחלוטין. בטח היא כבר מחפשת חתן, בטח כבר לוחצים עלייה בבית, הרי אחרי גיל 30, אתה אמור להבין מי אתה ומה אתה עושה בחיים. גיל 30 הארור.
*
פוני, לבוש פשוט, ג'ינס צמוד - אפור.. רגליים רזות, הליכה מהירה, קלילה, נעליים לבנות, מעט שחוקות, גרביים קצרות. שוב פעם היא קמה לשירותים ושוב פעם אני והשכן מביטים ומסכימים - הישבן שלה נעים.
השיעור הסתיים, אכלנו אגוזים וקראנו קצת טקסטים עתיקים. דיברנו והתגלו להם עוד כמה פרטים. היא בת־קיבוץ, "אה-אהה" הרהרתי לעצמי.. "בגלל זה היא כנראה לא מחליפה בגדים" ואולי... בגיל 30 כבר ההורים לא תמיד עוזרים, ואולי היא נשואה בכלל ואין לה כסף מיותר להוציא על בגדים ומותגים.
*
שיעור נוסף, עדיין הפוני, שוב אותם הבגדים, שוב אותם הנעליים, שוב קפה ושוב שעת בין־הערביים.
כבר קלטתי שהיא לא מחליפה בגדים, בכל זאת אנחנו נפגשים פעם בשבוע, אבל.. אני דואג לא ללבוש יום אחר יום את אותם הבגדים, ולתמרן בין כמה זוגות נעליים.
אבל האמת שזה לא מפריע לי, אמנם אותם בגדים אבל רואים את האור על הפנים. היא לא מוזנחת, היא פשוטה, ואני אוהב את זה. בלי מותגים ובלי יותר מידי נצנוצים. בכל זאת סטודנטית לספרות. בעולם וירטואלי - להעריך ספרות? עבורי? זאת מגה נקודת זכות. היא נשית בהיותה אישה, בלי לנסות להיות בובה. בלי ציפורניים צבעוניות ובלי בשמים מוגזמים, היא אישה פשוטה, קלילה ויפה.. למרות שעברה את גבול ה־30.
השעה מאוחרת, והעיניים שורפות בגלל שהתקלקלנו והפסקנו לכתוב על ניירות.
השורה התחתונה לא לגמרי חתומה.. גיל 30 יכול להיות מחסום כשאנחנו כל כך מקובעים.
