נבואת-לב

"תחשוב שאתה מחוץ לכל זה, לא נוגע לך, זה שם..

            אבל בעצם מה שקורה זה שאתה עוד אחד שיורה ויורה, מתרגל לחסל בלחיצת כפתור. חיית טרף, גלדיאטור"

חוץ מפיצה שמש בשדרות

אֶמְצַע חודש כִּסְלֵו והלבנה בִמלואָה, שבוע תמים חלף מאז שברכו את ברכתה.

שני צדדים לה ללבנה, בכל יום, בכל חודש, בכל שעה. 

אתה תבחר לאיזה צד להתשייך, כל עוד זה נתון לבחירתך.

כסלו אמרו.. זה כיס ולב, כסלו אמרו.. זה תקווה או כסילות, שזה בעצם אותו הדבר.

אֶמְצַע חודש כִּסְלֵו והלבנה בזוהר אורה, תציין עוד שנת חיים לקשתים ההרפתקנים.

מלווה הלבנה את העבים הממטירים ענני גשם כבדים לצד ריסוסי כימיקלים מקוללים.

השמיים נצבעים בשחור ואפור וסגול, ובין כחול לכחול תמצא את כיתרה של הקשת בענן.

גשם מבורך מהול בקללה, שֶקֶר החֵן והֶבֶל היופי, חֲצִי מואר חצי מוחשך, טיפש או אופטימיסט.

"המליך אות סמך וקשר לה כתר וצר בו קשת בעולם וכסלו בשנה" (ספר יצירה)

אמצע חודש טוב :)

איכשהו הנסיון האישי של כל אחד בעולם מעיד, בין בסתר בין בגלוי, שחייב גבולות בעולם הזה. 

העולם הזה והחיים בתוכו, הם תקופה די בעיתית סך הכל. וכאילו הכל מסביב יודעים שזה נכון ש-׳הלו תרגע עם האוכל/סקס/סמים/סדרות/טלויזיה/סמארטפון/פורנו/אלכוהול/הרס-עצמי/סוכר' וכל אחד והגירסה שלו.

פֶּה אחד כולם יסכימו שצריך גבולות, והחוקרים והמדענים והרבנים וכל החכמים כולם יאשרו ויאמתו שאכן, כך הדבר. כל אחד עם הכלים שלו יגיש לנו מרשם של הַגְִבַלות שכולו לטובתנו. והנחש הארור הזה תמיד יהיה שם כדי לגרום לנו לפרוץ את הגדרות. יושב שם ומציץ מן החרכִּים, רגל פה רגל שם, סיילסמן שחבל על הזמן. איך הוא יודע למצוא פירצה ׳הפעם זה אחרת, הפעם זה יהיה אחרת לגמרי׳.

 "עוד כמה זמן? קשה להשיב...
מי שמתייאש ילך לתל אביב
היא תיתן לו שרותי הזייה על המקום
כמו מים בנווה צדק, צל ממגדל שלום..."

שהבת שלך מבקשת כסף לניתוח להגדלת חזה

אני לא אבא, אבל לא מקנא באבא הזה 

תיק-טוק השעון לא פוסק, רחש פעולת הגלגלים מחרחר חלושות

ואתה עומד, מביט על תנועת המחוגים ומבזבז עוד כמה שניות של חיים

ממשיך להביט ועוצם עיניים, שומע את השניות חולפות

מתקטקות בקצב קבוע ונמחקות, הולכות ולא חוזרות, מתאדות.

ואתה לוקח נשימה עמוקה, נשימה סרעפתית שמעסה את תכולת הבטן התחתונה

נשימה ועוד נשימה וחיוך נעים נח על פנייך.

חיוך של השלמה, חיוך של אהבה, חיוך של הכרת תודה.

אתה משלים עם הכליון הבלתי ניתן לעצירה, ונותן למירוץ להמשיך לדהור.

אתה כאן אם תרצה ואם לא, תאות החיים מעולם לא נודמת.

אם אתה כבר כאן אז תהנה..

מישהו יכול להסביר לי מה העיניין עם התיק הזה ? ואיך זה שהוא יושב על הגב של כל הכוסיות ???

אני מתחיל לכתוב ואני מזכיר לעצמי, ''קליט, פשוט, בלי סיבוכים בלי דימויים פשוט תכתוב משהו קריא'' ואיכשהו זה תמיד מסתבך, כל דבר יכול להפוך לסוגייה אם באמת רוצים. כלפי חוץ אני לא מקרין יותר מידי לבטים. אבל בפנים תהפוכות עולם אינסופיות, יש שייחסו את זה לכל בני מזל מאזניים. כך או כך לומדים לחיות ולהתמודד עם המצב. ואחד הכלים הוא כתיבה. כשאתה כותב לעצמך, למחברת, זה די פשוט, אתה לא מנסה להרשים אף אחד ולא מנסה להשיג מטרה כלשהיא, סך הכל לפשט לעצמך את המחשבות המורכבות, לא מנסה לדייק יותר מידי ולא לגעת באף אחד. עכשיו כשאני כותב כאן לבלוג, אף על פי שזה בעילום שם, ישנם עוד אלמנטים שמטשטשים את האותנטיות. כמו איזה סטיגמה אני מנסה לייצר, איזה טייפ אני מנסה למשוך, האם אני כותב לעצמי או לקהל הקוראים וכול'. אפשר להפעיל המון מניפולציות על ידי כתיבה, על ידי פרסום, על ידי תוכן.בסופו של דבר הכל נשען על השאלה אם אני כאן בשבילי או בשביל מי שקורא אותי. 

אז חזרתי לכאן לחוות אולי עוד הרפתקאה, ובנוסף לתרגל את כישורי הכתיבה שלי. לא מנסה להפוך להיות חבר בקהילה הבדסמנית, אני לא חי במרכז, אני סטודנט בבן גוריון ולמיטב ידיעתי לא קיימת סצנה באר שבעית בתחום. ועם כל הכבוד לעולם הוירטואלי אני מעדיף את העולם האמיתי. אז היכרויות ווירטואליות להבנתי נועדו על מנת להפוך להיכרויות ריאליות. לדעתי הבלוג זה הפנים של מי שאני עומד להכיר, לכן אני לא נוטה לנסות ליצור קשר עם חסרות בלוג, ולכן אני חושב שהתוכן כאן כן אמור להרשים קצת, וכן צריכה להיות אמירה. אני לא אוהב הגדרות אבל בכל זאת אני שם את עצמי בתבנית 'השולט' אבל לא חי באמת את עולם השליטה ככה שדברים קיצוניים כמו מחטים וצואה לא מענינים אותי. אני אוהב להיות אגרסיבי וחזק במגע ובסקס, אבל יחד עם זאת מעבר לסקס אני יכול להיות הכי עדין. אני מהסוג הפרימיטיבי שמאמין במיניות דו- קוטבית ושהגבר מטבעו דומיננטי שולט והאישה מטבעה במקום הנשלטת, בכל זאת אני נשען על הטקסט העתיק בעולם ''וְאֶל - אִישֵׁךְ, תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא יִמְשָׁל - בָּךְ'' (בראשית פרק ג, טז) יחד עם זאת אני מקבל את העובדה שיש יוצאים\יוצאות מהכלל וקטונתי מלשפוט או לנתח אותם.

נקודה סוף.

התמכרות וסקרנות נושקים זה לזה, אפשר גם להוסיף למשוואה ריגוש ויש גם אינטגרל של סיפוק ואיפשהו שם במשוואה נמצא גם חוסר סיפוק סלאש ריקנות ואולי עוד נגיע לשלמות. יש לי עבר לא קטן של התמכרויות, מכל מיני סוגים. ובתור אדם בריא ושפוי, תמיד אני מנסה לכוון את ההגה לשלמות. לא שאני יודע שלמות מהי. אבל קצת מודעות עצמית ואני בכיוון. כמו תמיד הדרך רעועה, יש עליות ויש ירידות ויש הרבה שיבושים וסטירות שמזעזעים אותנו בדרך. האומנות היא לשמור על יציבות. 

זה היה מהערבים האלו של תחילת החורף שכבר מתחילים להריח את הקור ולראות את האדים, הוא הדליק סיגריה, ווינסטון לייט, ואצלי נדלק ניצוץ של תאוה לעשן החצי-סמיך הזה, שלפעמים מתוק ולפעמים מסריח להחריד. זיק כזה שסותר את כל התאוריה והלוגיקה והשכל, הרי כבר שנה שאני לא מעשן, מה קשור החשק הזה פתאום ? כמו מבט אחד שיכול לגרום לך לשנות את הלוז שקבעת מראש וציינת "שיתהפך העולם אני לא מוותר על כלום היום!". לדפדף בוואצאפ ואז פתאום, איכשהו, מרגיש לך הגיוני לשלוח לה הודעה אחרי שכבר החלטת וחתמת שזה נגמר. אי-שפיות זמנית למינייה. כל אחד מכיר. למה לעשות היום את מה שאפשר לעשות מחר ?

בקיצור אני צריך חוג יציבות.