נבואת-לב

מילים ולחן: חוה אלברשטיין
עיבוד והפקה מוסיקלית: תמיר מוסקט

כרגע זה נראה לא טוב
אומרים שבקרוב
לא מדברים על סוף
וגם זה טוב

מה שחשוב עכשיו זה לשמור על יציבות
שלא תחול חלילה שום הידרדרות
כי אז המצב יהפוך לנואש
איך אפשר להתחיל שוב ושוב מחדש

כרגע זה נראה לא טוב...

כל רגע אומרים תתכן פריצה
אנשים יושבים ומחפשים מוצא
שום דבר הרי לא עומד על המקום
זה יכול לקרות אפילו היום

כרגע זה נראה לא טוב...

שינויים חלים לפעמים בלי סיבה
פתאום יש תנועה פתאום יש תגובה
וצריך להיות כל הזמן מוכנים
גם רופאים מנוסים מקווים לניסים

כרגע זה נראה לא טוב...

אין לי חיבה מיוחדת לחוה אלברשטיין, אבל השיר הזה יוצא מהכלל.

תגובה מובחרת מיוטיוב : "איזה גרוב יא ראבק !!"

סבלנות זו מתנה, היכולת לסבול או להכיל סבל בלי להתרגש מהמצב. הסבלנות האמיתית או שלוות הנפש אם נרצה, מגיעה מהבנה עמוקה, שהעולם עובד בתהליכים, במהלכים לא מידיים. מהבנה וקבלה שהכל זמני ויום אחד אתה למעלה ויום אחד אתה למטה. 

סבלנות זוּ גדֻוּלה, תכונה חזקה ועוצמתית. היכולת להבין שדברים גדולים בונים לאט. היכולת להפנים שאי אפשר לאכול את הכל. ההבנה שאם אתה לא בונה אתה הורס.

אז יש לך סבלנות ?

סבלנות: יכולת להתמודד ברוגע וללא לחץ או דאגה עם המתנה ממושכת או עם מצבים קשים; אורך רוח (מילוג)

על חורף

על שעון חורף

על שמש וציפורים

על שקט 

על כוס קפה ומאפה וניל

תודה על לב ורגשות

תודה על רוחות עזות שמנשבות

נערה אחת. משקפיים עגולות. מסגרת מתכת דקה.
גי׳נס קצרצר. היפסטר סטייל. נעלי וָאנְס שחורות. גרביים ללא.
ירכיים אחוריות מקועקעות. 
בִירָה 330 ודיסק של בִיבִיקִינגְ.
טרפיה לאחר של שעה של ראפ/טראפ חובבני.
ואני רוצה להטביע את עצמי לֶשִכרות.
להגיע לעַדְלֹאיַדע. לפרק. לפרוק. לזרוק. להתכלות. להתבזות.
רוצה אבל המחר לא נותן לי. השכל. ההגיון. המודעות. 
צומת מרומזר. אדום. קדימה ישר או שמאלה ?
ממש מבולבל.
יאללה שמאלה הביתה.
נלמד קצת גמרא.

עוד כמה מילים שמסתננות לאוויר
עוד כמה צירופים של אותיות שיצמצמו את האינסוף
והירח במלואו, ימשיך במסלולו
עוד מילה ועוד צירוף שלא ישפיעו אפילו כמלוא נימה
עוד עיצור ועוד תנועה, הגה אחר הגה
הטעמה ועוד הטעמה
עוד מילעל ועוד מלרע
ויש שיטענו ויצעקו או ילחשו
אבראכדברא.

דמיינו שזה מנוקד..

שאני מבין שאני פשוט לא יודע כלום.

לא מי אני, לא מה אני רוצה, לא מה אני עושה פה, לא למה אני עושה את מה שאני עושה ועוד כמה וכמה נוסַחים שכוללים את המילה לא.

ואני שואל מה עדיף. לקבל את העובדה שאני לא יודע כלום, או לחיות בהכחשה או בשקר שאני יודע משהו.

פרסתי סדין בצבע אדמדם מעוטר פרחים, לצהריי היום, על הדשא הירוק בוהק תחת צילו של עץ בן כמה עשורים. אלמלא היה לצידי (פאקינג) כביש מהיר, זו היתה יכולה להיות ממש פיסת גן עדן קרובה לבית. אבל הצלחתי להיות בשלווה אף על פי רעשי הכביש המציקים, ככה זה - מתרגלים להכל. גם אחרי מספיק זמן בחרא מתרגלים לריח.

אז ככה נשכבתי ועצמתי את עיני, רוח נעימה ליטפה אותי והיה די נחמד. 

בא לי שחור ובא לי לבן ובכלל הבחור שבא לבית כנסת במוצש עם הוסט בצבע בורדו היה הצבע היחיד בין כל השחור.לבן.אפור הזה. וזה הרגיש חיים. ובא לי מישהי שתהיה צעירה ולא מנוסה ומלאת השראה, שתהיה מוזרה ויפה, אבל לא יותר מדי יפה, ושלא יהיו בכלל רגשות אשמה. שנבין בין אם נדבר ובין אם נשתוק. ונעשה ונשמע ונטעה ונשגה. וזה לא יכאב. לא יהיו את הרגשות וההרגשות הנוראים האלו של החרטה. ובא לי שלא תצוף הריקנות החומרית כל כך מהר. מישהי שתביא איתה אנרגיות, שאף פעם לא נשתעמם. וכשאשתוק היא תשים עליי את ראשה ותשתוק יחד איתי. בא לי שתהיה פשוטה, בלי מניירות וקשקושים, שתראה אותי, שתבין אותי, שנתעסק בעיקר ולא בתפל. בא לי הרמוניה.

ואז באו הזבובים.

היום הירח איננו. כלומר הוא ישנו, אבל אין הוא גלוי בפנינו. הוא כלי ריק מאור. 

חודש טוב ומבורך לכולנו :)

לפעמים אני במלוא הדרי, במלוא תפארתי, כולי עוטה אור נוגה, הכל סביבי מואר ושלמות עוטפת את פניי, כֺל כולי מקֻטרֵת מֺור וּלְבֺונָה. לעיתים מצומצמת אנוכי, ולא תוכל לראות ולוּ קומץ מכבודי, ולוּ קמצוץ מעֺזִי.

יש זמנים שאני פשוט אינני, הנני כאן אך אין זכר לנוכחותי, הנני כאן אבל אין תהיה מסוגל לראותי. אנא, דע שאני כאן. אף על פי שאין ביכולתך לראותני.

מוחין דקטנות, מוחין דגדלות. לפני מחזור או אחרי מחזור. לפני הקפה או שמא אחריו. ביום ובליל. לפני חצות היום ואחרי. באור ובחושך. בקודש ובחול. לפני ה10 ואחרי ה10. אני כאן.

גם כשאין אני לי, גם שאין אוויר לי, גם שרבבות אלפי חוחים חוסמים ומעיקים על השושנה העליונה. אנוכי כאן. כאן לעד ולא אלך. כי אכן אמת, שאין לי ארץ אחרת. 

בין ההרים, בשווקים, ברחובות עם הפנסים, בסמטאות החשוכות, בעיר האורות ועיר המלונות, היושבת בגנים- חברים מקשיבים לקולך- השמיעִנִי.