עמוק בפנים היא יודעת שהיא שמש, היא רוצה להאיר ולהחיות הכל, בלי הפליות ובלי מסכות. להשפיע, לשנות להזיז הרים וגבהות, ערים ומדינות. אבל היא כלואה בגוף ירחי, שאין לו אור משל עצמו, אלא הוא מאיר רק מאורו שלו. לכן עמוק בפנים היא חייבת שהוא יתעניין בה, שידאג לה. עמוק בפנים היא כמהה שרק יביט בה, בעיני השמש שלו שמאירות את נשמתה ומכניסות בה חיים. חמה שהפכה ללבנה, בעל כורחה. היא זורחת כשהוא גאה בה, בילדה הקטנה שלו שלא באמת יכולה לבדה בעולם הזה של הגברים והשרירים. היא צוהלת ושמחה כשהוא אומר לה שהוא שלה ורק שלה. דילמה בין מהותה כחמה, לבין היותה ללבנה. היא רוצה להיות גדולה, להנהיג ולשלוט, אבל בסוף כל יום היא נזכרת שיש לה חור, וכשממלאים אותו זה עושה לה נעים, מערפל לה את כל החושים. החור הזה מפריש נוזלים ולא תמיד זה בשליטה, וזה מביך שדווקא הדברים הכי משפילים הם הכי מרטיבים. במקור היא הייתה גדולה, גבוהה, אך היא צומצמה והורדה, ואולי זאת העבודה שלה כאן, לשלוט ולמתן את הרצון המהותי שלה להאיר ולמצוא את מקומה הצנוע תחת האיש שיהיה לה לבעל והיא תהיה לו לבית.
איפה עובר הקו הזה שמפריד בין השפלה לכבוד, בין ג'נטלמן לשולט, בין השפיות לשיגעון. בין פמינזם לפטריארכליות. בין קבלה למגדר.
