"עזוב הכל ובוא עכשיו".
לא להאמין, אבל אני עוזב הכל עכשיו. משאיר את דלת חדר העבודה פתוחה, ממלמל התנצלות ובודה תירוץ אל בני משפחתי, ונחפז ובא אליך, בנעלי התעמלות, מכנסיים קצרים וגופייה, רק מכיוון שקודם לבקשתך סיימתי ריצה בשדות. והנה את, ממש כמו שהבטחת. מסתובבת עירומה בחדר, אחרי מקלחת. פסים של מים ניגרים עדיין במורד בטנך, ועגלי טל על שדייך.
ואני בוהה, ממש כפי שאת מצפה, כי אי אפשר שלא לבהות בך, ואת מבקשת שלפני הכל אשיל מעלי את הגופייה והמכנסיים, ואשאר רק עם נעלי ההתעמלות. למה? כי זה סקסי, את מסבירה. ואני מושך כתפיים ועושה כבקשתך.
הנה המגבת, את מושיטה, התחל מלמעלה. מהכתפיים. ואני מנגב. ברכות, בעדינות, חולף על חלקת צווארך, מחליק על האוזניים, ואחר אוחז בזרועך הימנית ומרים אותה מעט, כדי שאוכל להגיע אל סבכי בית השחי, וביד השנייה.
ואז את השדיים, ומשפשף במיוחד את הפטמות, ומרים כל שד בתורו ומוחה במגבת, בעדינות נחושה, את הרטיבות שמתחת לקפל. ואת נאנחת קלות. ואז הבטן, והמותניים. וכשאני מחליק על משטחי העור, ומנגב בעדינות סביב הטבור ובתוכו, אני לוחש לך שאני אוהב את גופך המלא, ושלא תעיזי לרזות, כי כך את הכי סקסית. ואת מאמינה לי, כי את יודעת שאני באמת חושב כך.
את עמודי ירכייך, ושוקייך, אני מעביר במשיכות ארוכות ואוהבות, ומגיע אל כפות הרגליים, ואת נעמדת בכל פעם על רגל אחת, ידך מונחת על ראשי ליציבות, ואני משקיע בניגוב את כל כולי. בין האצבעות, ובציפורניים, והעקב.
לא. את האיבר המופלא שלך אינך מניחה לי לנגב במגבת. אותו, כך את מבקשת, אצטרך ללקק ממי המקלחת, ולהרטיב, במקום זאת, בתערובת המגרה של ריר לשוני ונוזלייך שלך. אבל לפני כן – לא לשכוח – אני מורח את קרם הגוף, במריחות שוות וארוכות, מלטפות וחמות, ואצבעותיי חשות את עורך ומנגנות עליו כמחליקות על הקרח, ומרקידות את פטמותייך ולשות את קפלי בטנך.
האמת – אני עושה לך כל כך טוב, שאת מניחה לי לנשק אותך של שפתייך. ואני נרגש ונפעם מהמחווה, שוקע בתוך פיך, לשוני נוגעת בלשונך, אני לוגם את רוקך ומתנשף אל נחירייך והרגע הזה הוא עדין וקשוח, נחרץ ונינוח, ואת שואלת כמה זה טוב, לנשק אותך בפה.
זה נפלא. כולי בוער, אני משיב... אבל, אנא, אל תוותרי לי על הדבר האמיתי... וכבר את דוחפת אותי לשם ואני מותך ליחידה אחת הומוגנית של תשוקה מפלחת, וחודר אותך בלשוני הכי עמוק שאפשר.
