אני עומד ליד מכוניתי בפנייה לשדות התותים, בקצה הפרדס. הלילה הזה, הקר, השולח אצבעות מרמזות אל מעט העור שאני מעז לחשוף למולו, מתגרה בי, סונט, מרמז לעברי בשמלת החושך שלו כנערה פתיינית.
עוד מעט תגיעי ותעלי למכוניתי, ולפקודתך, ניסע אל פינה נידחת שאני מכיר כאן, בין הפרדסים. אקח אותך על השביל הקופצני, שנעלם ומתגלה, כעכוזה של נערה הבורחת ממני בריצה, באורות המכונית, בין חורשות איקליפטוסים שלוגמים בשקיקה מגשמי הסתיו. הם יביטו בנו מסוקרנים, עד שאעצור בפינה חבויה, ואדומם את המכונית.
אחרי שנצא אל החשיכה בעיקר נריח זה את זה. את תורי לי להתפשט לגמרי, ולעמוד על ארבע ליד עץ איקליפטוס גדול, בלב הסבך. אצבעותיך המיומנות יחגרו קולר כלבים רב אבזמים סביב צווארי, וסרט ורוד יהודק סביב שקיק האשכים שלי. עכשיו אצטרך לחבר כמה חבלים אל ענפי העץ ובסיום, כיוון שתהיי מרוצה, תורי לי לחבק את העץ בשני ידי, כאילו אני הולך לזיין אותו. אחרי שתקשרי את מפרקיי בצידו השני של הגזע, אעמוד שם, חבוק אליו, חסר אונים ונתון למשובותייך.
ראשית תשתעשעי בי קצת. ליטוף על העכוז, נשיכה בירך, משיכה בחבל, שאותו תקשרי אל הסרט שסביב אשכיי. ואז תאחזי את אגודת הענפים הרעננים שגזמתי בשבילך וקשרתי בחבל. אוכל לשמוע אותך מתרגשת ונאנחת, שעה שתנחיתי את הענפים הדקיקים, שמגעם יבעיר את עורי, על בשרי החשוף.
חבול ומתנשף, את תשחררי את ידיי, והפעם תקשרי אותי בשני חבלים שהכנתי מראש, כשידיי מעלי, גבוה, ורגליי מפוסקות. אאלץ לעמוד על קצות האצבעות, כי את תמתחי את החבל שאליו אני קשור, עד שתהיי ממש מרוצה.
מה שתעשי לי מיד לאחר מכן יהיה מופע מיוחד במינו. אבל כל זה רק יחמם אותך ויגרום לך להסתער עלי בציפורנייך ובידייך. ספק מחבקת, ספק נושכת, בועטת ושורטת, מושכת ותולשת. גופי יאדים ממכותייך ופסי שריטות יצוצו לרוחבו ולאורכו. את תאסרי עלי להיאנח ואאלץ לשתוק ולשאת את הייסורים הללו, שגורמים לך תענוג גדול כל כך.
לבסוף תעמדי על קצות אצבעותייך, תצמידי את גופך העירום אל גופי ותדחפי את לשונך אל תוך פי המשתוקק, כשידייך אוחזות חזק באיבר מיני ואת מושכת אותו שוב ושוב כמאיימת לתלשו.
"עכשיו אני משחררת אותך, ואתה צריך לתפוס אותי", תאמרי, ותשחררי את החבלים האוסרים אותי. מיד תתחילי לברוח אל תוך החשיכה, ואני בעקבותייך. כמו צייד שלוח אראה את עכוזייך הלבנבנים כשהם קורצים לי בעוד את מתרחקת ממני, ואני בעקבותייך.
מתנשף אפיל אותך אל בין שיחים רעננים, ואתייצב מעלייך, מזיע וסמוק, שרוט ומעונה, כדי לנקום בך. אגחן מעליך ואז אדחוף את הזין אל תוכך בכל כוחי ובשיני אוחז בפטמותייך, כשאני מאיים לנתק אותן מגופך. את תקללי, תפרצי בבכי, אבל רגלייך המפוסקות ובטנך הנעה לקראתי ירמזו לי על הנאתך המתגברת, ואני אמשיך, בכל הכוח, כדי לשמוע אותך גומרת, כשזעקה מרה, נוקבת, מאבנת, תבקע מגרונך...
שני זוגות עיניים סקרניות שיתבוננו בנו מתוך החשיכה יתבררו מיד כזוג תנים שריח הזימה משך אותם והעיר בהם את החיה הטורפת, והם יקרבו לאיטם בזנב מתנפנף, המאותת ורומז על כוונתם.