In chains.

אני לא מסוגלת לחיות בלעדייך
ואני לא רוצה לנסות
אני רוצה שנלחם בהכל.

זו אהבה שאסור לוותר עליה, זו אהבה שמעט מאוד אנשים זוכים לה ולומר לה "לא" זה פשוט לא דבר שייתכן.
אתה רואה אותנו, נכון? אנחנו מאוהבים כפי שהיינו, אם לא יותר, אנחנו פשוט טובים ביחד.פצ'וצ' ופצ'וצ'ה.

אתה ראית כמה אבסורדי זה, נכון? להפרד ולשאר לישון ביחד, להתחבק, להתנשק, לעשות סקס ואז לבכות ולומר שוב ושוב את מילות האהבה.                                                  אנשים נפרדים כשרע להם, כשמשהו לא תקין, הם לא נפרדים כשכל כך טוב. 

ותדע, אני רוצה לעשות הכל בשבילך, אדוני, אהובי. אני מבינה שאתה צריך להבין את עצמך, אבל אני רוצה שנעשה זאת ביחד, כי הבטחתי לך לפני הרבה זמן שאני איתך בכל וזה לא השתנה, אני איתך, תמיד. 

אהובי, אני פה, אני מחכה, אני שלך. 

השעה היא 23:44, זה כמעט 24 שעות שבהן לא דיברנו ונותרו עוד כ-18 שעות עד שנדבר.

מקווה שאשן לפחות שבע מהן, אעסיק את עצמי במלא משימות ואז כבר יגיע הזמן שבו תדבר איתי. 

ניסיתי להעסיק את עצמי היום, למדתי, דיברתי עם חברות, בערב גם יצאתי עם חברה והיה לי כיף...אבל אני מתגעגעת אלייך. רציתי לשמוע את הקול שלך כשאתה בדרך מהעבודה לבית, כשאתה בבית או סתם...לקרוא הודעה שהגיעה ממך. 

קשה לי בלעדייך, אני כבר יודעת מה המסקנה שלי.

מפחדת לגלות שאולי היא שונה משלך.

סופרת לאחור. 

השיר מתנגן לו ברקע, אני שרה בקולי קולות כמו שאני תמיד עושה ואז מתפרצת בצחוק, 

OH, you own me. Every part of me. 

היא כל מה שאני רוצה להיות תמיד, 

הזונה שלך עם הבטחון העצמי.

יום אחד את תהיי חזקה מספיק להאמין בזה שאת זה כל מה שצריך.

שזה לא את ועוד כמה, שזו רק את כי את נותנת הכל.

יום אחד את תדעי שאת נותנת כל חלקיק ממך למענו והוא לוקח כי הוא מבין כמה זה טוב.

יום אחד תדעי שאת עושה לו לא פחות טוב (ואולי אף יותר) משהוא עושה לך.

אז מה שאת יותר ורבאלית? הוא פשוט לא יודע לעשות את זה כמוך , אז מה? זה לא אומר שהוא פחות מרגיש.

יום אחד את תדעי את כל זה ותפסיקי לפחד, בעיקר כי מגיע לך להאמין ולהפסיק לפחד, רק להפסיק כל הזמן לפחד. 

אני מפחדת לדרוש ממך יותר משאתה יכול לתת. 

אני מפחדת לבקש ממך דברים שאתה לא מרגיש שטבועים בך, לבקש ממך להביע יותר, לבקש ממך להיות יותר ריגשי, הרי אם זה לא מי שאתה - למה שתשתנה עבורי?

יקירי, אתה המתנה שלי, אתה האור וזה שווה לי הכל, 

אבל כמה הייתי רוצה לפעמים שגם אתה תשתפך בפני במילות אהבה, בגעגועים, בעירום ריגשי מוחלט כמו שאני ערומה מולך.

אני משתוקקת לכאב. 

משתוקקת להרגיש את הגוף שלי מצטמרר מהתחושה של השוט שלך עליי, הכאב הזה שאני כל כך מפחדת ממנו וכל כך רוצה אותו.

אני רוצה להיות קשורה בחבלים שלך, ללא יכולת לזוז ובכל זאת לנסות ולזוז בכל מכה שתנחית עליי.

רוצה לצעוק לך "אדוני, אדוני, אדוני" ולשמוע אותך עונה לי בשלווה מוחלטת "כן דארלינג?" וכל מה שיעבור לי בראש זה שאתה חתיכת פסיכופת שבתוך הסשן אתה ממשיך לקרוא לי דארלינג.

אני רוצה לבכות ולצרוח לתוך הכרית, רוצה להרגיש את הכאב המפלח של עוד כלי שנוחת על הכוס הרטוב שלי שגורם לכל זה להיות עוד יותר כואב. 

אני רוצה לבהות בנקודה בקיר ולהבטיח לעצמי שאני לא מוציאה הגה מהפה לפחות עשרים הצלפות ואז בהצלפה ה-21 לצרוח חזק כל כך. 

רוצה לכאוב בשבילך, רוצה להיות הזונה הכאובה שלך, להיות מחוץ לגוף של עצמי ולרחף מעל כל הסיטואציה כי שם אני לא אני, אני לא אותה "דארלינג" שלך,

אני חיה ייצרית ואתה הבעלים שלי.

אני לא יכולה להתמודד, לא יכולה להכיל את המחשבות שאוכלות אותי מבפנים, השטן הקטן הזה שיושב לי בתוך הראש ומטפטף עוד פחדים, עוד חרדות, עוד דאגות.
אני לא יודעת להכיל את עצמי ואם אני לא יכולה להכיל את עצמי, איך אני יכולה לבקש ממך שתכיל אותי?
אני צריכה אותך, אני נושמת אותך ויודעת שאתה איתי אבל אני מפחדת שהדמעות, הפחדים, החרדות יהיו יותר מדי בשבילך ואני מנסה להשתיק את כל זה בתוכי אבל לימדת אותי לא להשתיק שם דבר, פתיחות, כנות, תקשורת- אלו הם הרי הדברים שמחזיקים אותנו, שבנו אותנו.
ואתה לא כמוני, אתה לא משתפך, אתה לא בוכה, אתה לא יכול לומר לי שאתה אוהב אותי בכל רגע ובכל דקה והפעמים שבהן אתה אומר הם כל כך טובים, כל כך מדויקים ומחזקים אבל השד בתוכי אומר לי כל הזמן "זה לא מספיק, צריכה עוד ועוד ועוד" והרציונל נאבק ברגשות, המלחמה התמידית הזו.
אני צריכה להיות חזקה יותר וצריכה שתהיה לצידי ולא תבהל (אפילו שאתה אומר שזה ממש לא מפחיד אותך) אז בבקשה תשאר כי בלעדייך אני לא רוצה.

אתה אומר את זה בקלות, כאילו לגרום לי להיות מאושרת זה המובן מאליו מבחינתך. 

אני רוצה לומר לך כמה אני מאושרת, כמה הנוכחות שלך בחיים שלי משמעותית, כמה פעמים אני חושבת עלייך ועולה בי המילה "אור", כמה הלב שלי פועם חזק בכל פעם שהשם שלך מופיע על הצג ואני שומעת את הקול שלך. 

זה כל כך פשוט עבורך- פשוט לרצות לעשות אותי מאושרת ומה שעובר לי בראש זה איך בכלל אפשר לעשות עוד יותר מפשוט להיות מי שאתה עבורי. 

איך זה ייתכן בכלל לחיות את חייך וביום אחד לתת לאדם להכנס לתוך היום-יום שלך ולשנות אותו מקצה לקצה? זה בלתי נתפס בעיניי אבל לרגע לא הייתי מוותרת על זה.

אז אני רוצה לומר לך את כל זה אבל נראה לי שכבר הגזמתי עם הנאומים הצ'יזיים שלי, אז אני פשוט מחייכת ומקווה שהחיוך שלי מראה לך הכל. 

אדם טוב יותר, חזק יותר, מעריך יותר. 

עשה אותי נכונה יותר, תשפר. 

אני כל כך רוצה להיות השוקולד שנמס לך בידיים, כזה שאתה יכול לקחת, ליצור ממנו את מה שתרצה ולהקפיא בצורה הזו. 

אני הפלסטלינה שלך, אני הכלום וההכל שלך. 

אני מרגישה שאתה מתנה, שאתה אור בתוך תוהו ובוהו, בתוך מקום שלא חשבתי שאמצא בו את הטוב הזה ואז הגעת והפכת את זה.

אני כל כך חוששת לפעמים להלחיץ אותך, להפחיד אותך, אבל יודעת שאתה פה, שאתה רוצה להיות פה, שטוב לך כמו שטוב גם לי. (נכון?)

אז מגיע לך, מגיע לך ממני הכל, אני רוצה לתת לך- רק תיקח.