קובעים להפגש ברבע לשבע אצל סבתא וסבא. חצי מגיעים בזמן וחצי אחרי שעה. עוזרת להעמיס את הדברים ומגלה ששמתי את הצידנית מעל התיק עם הביצים- ביי ביי ביצים. עושה טיול לכלבה לפני כדי שלא תשתין עליי (אני לא במוד) והיא אכן עושה אבל משאירה גם לי כמה טיפות מהצהוב הצהוב הזה בהמשך. יושבת באוטו, מקדימה ההורים, מעליי כלבה, מצדדיי 2 ילדים ומסביבנו כל עם ישראל. שרופה על פומביות. הכלבה מייללת בטירוף, הילדים משחקים בטלפון בווליום לא הגיוני. מבקשת להנמיך, "אבל אני לא אדע כמה נקודות יש לי", תסתכלי מתוקה שלי- זה כתוב, "אני לא יודעת לקרוא", את בכיתה ג'!. הכלבה משתוללת בנקודה אחת ספציפית, רגל ימין, קעקוע חדש בשלב הגירוד, ל"ג בעומר על הרגל. ההורים של הילדים שלחו אותם עם אקטימל (הם כבר לא הדודים שלי מבחינתי), הילד מנסה לפתוח וחצי נשאר על המושב. מנסה להרדם, מרגישה ראש על הכתף, הילדה רוצה לנוח, בכיף מתוקה, "אמא אמרה שנראה לה שיש לי כינים", באמת מזמן לא נדבקתי, הגיע הזמן. נוסעים בשיירה, מאבדים אחד את השני כל רגע, טלפונים בדיבורית, צעקות של זקנים שלא שומעים טוב, ויכוח בין ההורים- משה פרץ או טריפונס? נתפשר על דני רובס. אלוהים, האכזריות.
סשן פסח 2018, אין מילת ביטחון, אפשר לגמור בבקשה?
