הבוקר התעוררתי מבועתת, שעה וחצי בגוגל והצלחתי למצוא אך כותבים נכון 'בעתה' , זה מורכב להיות דסגרפית שאוהבת מילים, ואני אוהבת. ודסגראפית. ועם רמת מוסחות גבוהה.
אז התעוררתי מבועתת עם דופק מואץ, כאב ראש שהתחיל להזדחל מתחת לעיניים ורעידות בגוף. חלמתי שאני בחופש, (סוג של), בריזורט ליד הים,בתל אביב?! ובדרך לעבודה. מנסה לשמוע סוף פודקאסט,(של דור כאהן), ואז ברגע האמת בדרך לחדר,(על מנת להתארגן, לעבודה, בחופש), אני נכלאת המעלית עם עוד שתי נשים ופעוטה שלחצה על כל הכפתורים, וכדרך כך גרמה למעלית לנסוק למעלה ולצאת מהמסלול. ואני שידועה בקור הרוח המדהים שלי, ונונשלנטיות המופלאה שלי מבינה שהסוף קרב, וכל מה שנותר לי לעשות זה להתחיל לדבר במהירות של 200 קמש, עם האימא, הפעוטה, המחלצים (שהתקשרתי אליהם) ואני מדברת ומדברת ומדברת ולא מצליחה לשתוק מרוב אימה שאוחזת בי. עד שהדלתות של המעלית נפתחות ואני קורסת החוצה, מתישבת שעונה כנגד הקיר ו..מתעוררת.
פעם, כנגד חלומות כאלה, הוא היה מעיר אותי. אחכ למדתי להעיר את עצמי, הבוקר?
הבוקר קמתי מבועתת.