בדרך בחושך ,עם עצמי, יכולתי להתרכז ולנסות לחשוב מה אני רוצה להשיל מעצמי, ממה אני נפרדת. הרעשים של הלילה שהקיפו אותי באורך פלא רק אפשרו את ההתכנסות הזאת, בלי להסתכל אחורה, מה כבר לא משרת אותי אלא מזין את ההתבוססות ברחמים עצמיים שכל כך מעיקה עלי. מה לא מאפשר לי לשמר את החיוניות? אך את אותם דברים שאני יכולה לתת עם התכוונות מלאה אני מתקשה ברגעים הנחוצים לתת לעצמי? חזיר בר ענק שעמד באמצע הואדי, הסית את קו המחשבה שליווה אותי כשכל תשומת הלב שהקדשתי פנימה הופנתה כלפיו. שונאת חזירים, הם תמיד ניראים לי כמו עכברושים בענק. אחכ עם כל טבילה, כשהמים הקרים של המעיין, עוטפים אותי אני מנסה להתחבר עם הכפות רגלים לאדמה, ליסוד החסר. אני יכולה להרגיש את ההעדר זורם בי , את הצורך פועם, את המים מנסים לחפות. בדרך חזרה יש שקט שממלא את החושך , אני מנסה לא להכניס מילים לתחושה, וקצת למדוט, בהצלחה חלקית.
כשאני מגיעה לאוטו, עוברת בי מחשבה, כמו ענן, ואני מבינה שאני בעיקר מקווה שלא אצטרך בכלל להשתמש במה שייחלתי לו רק לפני רגע.
