לפני 5 שנים. 24 באוקטובר 2019 בשעה 5:58
'עכשיו יצאו לי פוסטים משתפכים בכלוב', אני חצי מחייכת, מושכת באף ולא מצליחה שלא לבכות, לפני שאני שוב נצמדת אליו ומנסה לקבור את הראש הכי עמוק בתוכו...לקבל עוד קצת לפני שנגמר..
ובדרך כל הדימויים של התמודדות עם כאב עולים לי לראש סימולטנית,
-למשוך בבת אחת...ככה שכואב לרגע ונגמר.
-למשוך לאט..לאט..ולחשוב שלהתרגל לכאב זה יותר קל.
-לנתק חוט אחר חוט, לשחרר, לנשום, לתת ללב להתרגל.
האמת, האמת זה יותר כמו הליך כרורגי ללא הרדמה.
פאק:(
