לפני 4 שנים. 3 בדצמבר 2019 בשעה 21:52
על הלב שלי יש כתמים, הם כמו נמשים בסיום קיץ שנצרבו בשמש. והם מנצנצים כנגד זכרונות, והם בוהקים כנגד תהיות והם שם, חקוקים.
וכשקשה לי אני מתחפרת בהם, מחפשת בהם נחמה שלא באמת אפשרית. נתלת בהם עד לכדי כאב.
וישנם ימים, שהם חשופים, פועמים..נוכחים כל כולם, וכאלה שבהם הם חבויים כמו הדי זכרון.
כי זה תמיד יהיה לשחק all in , על הלב ועל הנשמה. ושם.. ס'עמק, הגבולות לא תופסים,
שם זה תמיד הכל או כלום..