מין הוא לא מעניין. המיניות היא המעניינת.

היום הוא יום צבעוני!





(ולמי שלא מבין- להלן ההסבר:)


ימים צבעוניים \ דודו טסה

יש ימים צהובים , יש ימים כחולים
גם אני משתנה בימים השונים

תסתכלו איך כל יום יש לו צבע אחר
ואני משתנה בכל יום שעובר

בימים אדומים אני סוס משוחרר
בועט משתולל ומרגיש נהדר

בימים אחרים של כחול בהיר
פורש כנפיים מעל כל העיר

יש ימים כמובן שנראים כזה חום
ואני סתם שוכב לי ולא עושה כלום

ואז יום צהוב ומה אני? עף...
דבור מזמזם מפזז לו וזז

אני דג רגוע עמוק עמוק
במצולות הים בימים של ירוק

בא יום סגול עצוב וכבד
גורר את הזנב נאנח מתבודד

וכשבא יום ורוד הדבר הכי טוב
זה לקפוץ לדלג ופשוט לא לחשוב

פתאום יום שחור רועש וזועף
נוהם על כל צל של ענן שחולף

ואיזה ערבוב יש ביום צבעוני
שבו לא ברור בדיוק מה אני
אבל אין מה לדאוג אם אני רבגוני
כי בסוף מה קורה?
אני שוב אני

הההההה..... (צליל של נשימה)



בתקופה האחרונה היו לא מעט אנשים שאמרו לי (ספק גערו בי): "תנשום, אל תיקח דברים כל כך קשה". אני יודע שיש צדק בדבריהם, ידעתי גם אז אבל זה לא תמיד כ"כ קל או פשוט "לנשום".

לא תמיד הייתי כזה. עברה עלי תקופה מאוד קשה בזמן האחרון אבל עכשיו אני חושב שאני מתחיל לחזור לעצמי,להצליח "לנשום" כשנזרק עלי חץ. לא ליפול מכל שטות...
לאט לאט אני "נושם".

******

אני הולך לתקן לי את החיים.....


******

מוקדש קצת לעצמי וקצת לאותם אוהבים שחיזקו אותי כשהייתי צריך ואמרו לי לנשום:
(אגב, מאוד מומלץ לשמוע את השיר – הוא מהמם כמו כל השירים שלה)



It's true \ lene marlin


I wish I could,
Sit here all alone
Thinking this is okay
Don't need anybody tonight,
Just complete silence and the candle light
And I'd drink my coffee,
Wouldn't worry at all…

I would feel fine like I always do
I would be smiling, laughing too
Don't need anybody, Least of all you
And then I would convince myself its true


I wish I could,
Stare at the wall
And see something different everytime
The candle wouldn't stop burning
I could lay down,
And I wouldn't be crying

I would feel fine like I always do
I would be smiling, laughing too
Don't need anybody, Least of all you
And then I would convince myself its true

Just 3 miles from the rest stop and she slams on the brakes
she said: "I tried to be, but I'm not, so could you please collect your things"

I don't want to be cold, I don't want to be cruel,
but I got to find more than what's happening with you
and if you'd open up the door………

She said: " While you were sleeping
I was listening to the radio and wondering what you're dreaming
when it came to mind that I didn't care.
And I thought, hell, if its over,
I had better end it quick or I could lose my nerve'
Are you listening?
Can you hear me? "


Have you forgotten??!


Just 3 miles from the rest stop and my mouth's to dry to rage.
The light was shining from the radio, I could barely see her face.
But she knew all the words that I never had said,
she knew the crumpled up promise of this broken down man,
And as I opened up the door, she said:

" While you were sleeping
I was listening to the radio and wondering what you're dreaming
when it came to mind that I didn't care.
So I thought, hell, if it's over,
Then I had better end it quick or I could lose all my nerves
Are you listening?
Can you hear me? "


rest stop \ mathcox twenty

נמאס לי להתבטל, היום יהיה שונה.
היום אספיק לעשות משהו עם היום שלי, וזה לא יהיה על חשבון הכיף שלי. זה יהיה יותר כמו ניצול זמן יעיל יותר. היום אעשה הרבה דברים שמזמן רציתי לעשות. דברים שדחיתי כדי לשבת מול המחשב, או כדי לדבר בטלפון, או כדי לשקוע בדיכאון.

היום אעשה את הדברים האלה ויהיה לי כיף!

אחרי שלושה ימים של ניתוק מוחלט, של חברים טובים, של אלכוהול בשפע ו"על האש" 3 פעמים ביום חזרתי הביתה. הניתוח הצליח- החולה כבר לא מת. נכון, עדיין חולה אבל כבר לא מת. תודו שזה שיפור. למען האמת, קצת לפני שחזרתי הרגשתי...ששש.... מאושר... אבל אל תגלו לאף אחד כי זה היה רק לתקופה קצרה ואח"כ הייתי צריך לחזור למציאות, לחיים האמיתיים.

היה שבוע קשה. נשברתי ולא פעם אחת. בסופו גיליתי שאיבדתי חברים טובים, שאיבדתי את הדברים בהם האמנתי זמן רב וגם גיליתי שאיבדתי מעט מעצמי.
לאחר שהתבוססתי לי בחרא של עצמי ובדרך פגעתי בעוד מלא אנשים (שחלקם ניסו לעזור וחלקם רק פגעו בי יותר), ולאחר הרבה תמיכה מחברים- גם חלק מהאנשים פה, ולאחר שלושת ימי הניתוק שלי אשר היו כביקור בגן העדן...... חזרתי. חבול ומוכה, הרבה פחות תמים, הרבה פחות מאמין, הרבה פחות מתקרב... אבל חזרתי. מנסה לקום בחזרה על רגליי וללמוד ללכת מחדש. התהליך יהא ארוך אך בסופו אני בטוח שאחזור לעצמי. לעצמי החדש- יותר מעוצב, יותר חכם,יותר כווי, יותר רגיש, יותר נזהר, יותר משקיע בעצמי, ועוד ועוד... בנאדם אחר, אבל עדיין עצמי.

את הבוקר הזה ניסיתי להתחיל באותו השאנטי בו חייתי בשלושת הימים האחרונים, מנותק. גיליתי שזה בלתי אפשרי אפילו כשאני עמוק באמבטיה, מנסה להרגע. אולי באמת משפט המפתח בפוסט הזה הוא "הניתוח הצליח- החולה כבר לא מת. עדיין חולה אבל כבר לא מת".


יש המון אנשים שתמכו בי (או יותר נכון ניסו לתמוך) בשבוע השחור שעבר עלי, אז בהזדמנות זו אומר תודה קולקטיבית לכולם, למרות שהרוב בכלל לא יקראו את זה.
ואם כבר.. אני רוצה לנצל את הבמה כדי להודות במיוחד לצ'ארלי החנטריש.
צ'ארלי, אפילו בלי ששמת לב עזרת לי מאוד. אין לך מושג עד כמה...
תודה.

היום ישנתי איתה. עליה...
כמה שזה מרגיש נעים לגעת בה.... הריח שלה... היא כ"כ יפה........
היא קצת מרופדת שזה טוב, ככה היא יותר נוחה לי ועם זאת אין עליה ריפוד מיותר. אפילו לא מעט.
היא ממש כחולה, הרבה יותר מהקודמת, והיא כמו רומזת לי "בוא, שכב עלי ועשה שם כרצונך, תבחר את התנוחה שאתה הכי אוהב ותשכח מכל הצרות שלך".......

חברים וחברות:
המיטה החדשה שלי הגיעה!
כולם מוזמנים לביקור ניסיון, רק אל תישארו עד הבוקר :))

אין יותר כלום בפנים... הכל כבוי... מת....

מרגיש אבוד.
שוכב ערום על הרצפה הקרה, בוהה באריחים.
לא זז.
לא רוצה לזוז.
כבר לא מסוגל לזוז יותר.
החלון הגדול פתוח ואני חש את מעט הרוח שחודרת דרכו נושבת על עורי,
הרוח כמו מנסה לגרור ממני תגובה, כל תגובה.
אבל אין תגובות יותר. בקושי נשימות יש.
מדמיין את עצמי מרחף בחלל החדר, נישא אל מקום אחר, משייט לי על משב הרוח הנעים.
שריריי רפויים לגמרי,
לא מסוגל לזוז,
לא יכול להילחם עוד.
לא בכל העולם, לא בכל דבר.
אולי יש דברים שפשוט צריכים להניח להם להיות "לא מושלמים",
לוותר מראש על כל ניסיון לעשות אותם טוב.
אולי אין לבנאדם (או לפחות לעבדכם הנאמן) את היכולת לחשוב על הכל.
לתכנן, ליצור, לארגן, לחשב, לתזמן, לנהל.....
ולהצליח בהכל.
כמה עוד דברים יצאו מהקשרם??
כמה עוד טעויות של עצמי אוכל לסבול??
כמה עוד אמשיך להתפרק מכל דבר שלא מצליח??

עכשיו אני מאבד את דעתי, מאבד את שפיותי, מאבד את עצמי...
מנותק מכל העולם.
בפלאפון תשמעו הודעת "לא זמין"
מכשיר הטלפון זרוק על הרצפה לידי לאחר שתלשתי אותו מהקיר וזרקתי אותו אל הקיר שלמולו.
נושם את רצפת החדר,
מרגיש מיואש,
מרגיש צורך לבכות אבל לא יכול, לא מצליח.
אני כבר עברתי את המקום ההוא בו ניתן עדיין לבכות.
כבר לא עצבני..
כבר לא כועס..
כבר לא עצוב..
כבר לא מרגיש..
כבר לא אכפת לי מכלום.
לא מרגיש עכשיו כלום.
מצחיק אותי להיזכר בהרגשה הטובה שליוותה אותי רק הבוקר.
צוחק בעודי מביט על עצמי מבחוץ,
בעצם לא באמת מצחיק ולא באמת צוחק
אבל זה משהו כזה שאומרים כשאין באמת מה להגיד יותר.

מה לעזאזל גורם לי להיות כ"כ שברירי ולהתפרק כל פעם מחדש?
אני מעולם לא הייתי כזה.
תמיד הייתי שלם עם עצמי,
תמיד חזק...
היום דברים כ"כ פשוטים גורמים לי להתפרק.
למה??
אולי זה הכלוב? העולם הבדסמי??
ישנו קשר כרונולוגי ברור בין התקופה הקשה אותה אני עובר לבין תאריך הצטרפותי לכלוב.
אך האם כצעקתה?
האם איני מחפש שעיר לעזאזל?
אולי אני רק מנסה לסמן לי כבשה שחורה ובכך להימנע מחיפוש אמיתי ומעמיק בתוכי?
חיפוש שעשוי להניב תוצאות אשר יהיו לי קשות...

אז היום התפרקתי שוב. רק שהיום זה שונה.
פתאום אין בי כלום.
ריק לגמרי.
השרירים רגועים, רפויים,
הסערה בפנים כאילו שכחה.
זה מרגיש כמו להיות במרכזה של סופת טורנדו,
שם הכי מסוכן אך גם שקט באופן מפתיע.
בבוקר עוד כתבתי פוסט מאושר (שלא פורסם בסופו של דבר), אבל עכשיו – כלום.
האושר, השמחה והמוטיבציה נעלמו ולקחו איתם את המשמעות....
אין גם רגשות שליליים,
אין כלום.
לא חשבתי שאפשר להרגיש כך,
להרגיש שאני לא מרגיש.
באיזשהו מקום יותר קל ככה.
הכאב פחות לוחץ,
הלחץ פחות מכאיב.
ברגעים אלו אני מייחל לנצחיותו של הרגע.
לו רק הייתי יכול להישאר כך לעד בלי להתמודד כל הזמן עם כל דבר..
אבל אני יודע שהרגשתי תשתנה במהרה, זהו טבע האדם.
כבר עכשיו אחרי שעה של היזרקות על הרצפה בלי לזוז מלימטר אני מרגיש את הרגשות מתחילים לחלחל.
אהבה...
צורך בחום...
צורך בהבנה...
אני שונא את זה.
רוצה להישאר ברגע הזה עוד קצת...
להיות אבוד.
באמת להיות אבוד ולא רק להרגיש אבוד.



הציורים של יובל \ בית הבובות
*********************

האם חשבת פעם על איך זה יכול להצליח?
לעולם תמשיך באותה הדרך הקלה בשבילך.
והאם זו אותה הדרך איתה רצית להוכיח לכולם
שאתה הרבה יותר מסתם בנאדם?

האם זו עוד שליחות? עוד אמונה תפלה?
אם אתה מרגיש אבוד השיר הזה הוא בשבילך
אז בבקשה...

שא את עצמך,
תישא תפילה אל מה שרואות עינייך.
ההבטחה היא המפתח למסע חייך.

"זה חוזר אלי בלילות,
וטיפות הגשם רק בוכות.
זה נופל עלי מלמעלה
בזיונים עם בחורות.
זה כל מה שרציתי לדעת
אבל לא העזתי לגלות
וביופי שלא עולה על הדעת-
מאבד את העשתונות."

("אלוהים.. או אלוהים...
זה כל מה שרציתי לדעת...
מאבד את העשתונות... " )

היי,
אם אתה מרגיש אבוד אז השיר הזה הוא בשבילך...
אז בבקשה...

האם חשבת פעם על איך זה יכול להצליח?
לעולם תמשיך באותה הדרך הקלה בשבילך.
האם זו אותה הדרך איתה רצית להוכיח לכולם
שאתה הרבה יותר מסתם בנאדם?

האם זו תמימות עד אובדן הכרה?
אם אתה מרגיש אבוד השיר הזה הוא בשבילך,
אז בבקשה.......

למה כלום לא יוצא לי כמו שצריך????!!

מתישהו השבוע או בשבוע שעבר או מתישהו כמו בערך אז אני הייתי בכינרת. שם גיליתי לראשונה את הלהקה הנהדרת הזו ("בית הבובות") ומאז אני מחובר לאלבום שלהם באינפוזיה...
אז הנה, החלטתי לכתוב פה את השירים שלהם. רגע, זה לא ממש סביר שמישהו יכתוב את מילות כל השירים שבאלבום כלשהו- אפילו אם הוא ממש טוב. אז הנה שיר לדוגמא. יבואו עוד בהמשך? אולי.. אם יתחשק לי.

שיר בעיפרון\בית הבובות

אל תשכח לשמוח גם בחלקי
אל תימנע מלבכות כשעצוב
תנצל עד תום כל עוד אתה תמים
תלמד לוותר ואל תוותר על החיים


כי בחיים הכל עובר,
מטעויות למד והשתפר
מה שקולך הפנימי אומר זו האמת שלך.
לא, לסלוח זו לא חולשה,
נצור אהבה בדרכך
ודע את כל הסובב אותך


אל תלך בדרכו של אחר
ואל תיכנע לחולשות שבגוף
שא בעול בכתפיים איתנות
ותאמין ותאמין.... רק תאמין...


שבחיים הכל עובר,
מטעויות למד והשתפר.
מה שקולך הפנימי אומר זו האמת שלך.
לא, לסלוח זו לא חולשה,
נצור אהבה בדרכך
ודע את כל הסובב אותך.