|
|
|
אני צריכה שקט
ושלווה
ורוגע
ויציבות
בסופו של דבר נדמה לי, שזה מה שכולנו צריכים
לקום בבוקר ולהביט בך בלי מלים
לצאת לעבודה
ולהתחיל עוד יום
לחזור הביתה,
להתחבק ולהתנשק
ולא אכפת לי שזו תהיה מן שגרה
אני אוהבת שיש דברים קבועים ובטוחים בתוך העולם המטורף הזה.
ואני אוהבת שהבית שלנו הוא מן חוף מבטחים
שששששששש.........
אוהבת
}{
אני
אני
אישה
רכה עגולה מתפתלת
יש בה משהו חתולי, מתפנק
מגרגרת ומיללת
עוטפת
נוגעת מלטפת מרפרפת
פוצעת שורטת
ענוגה
חכמה
יודעת
חזקה ושולטת
ובאותה נשימה - פגיעה וחלשה
רואה, מביטה, מסתכלת
שומעת, מקשיבה
שונאת
כועסת
סולחת
אוהבת
אוהבת
אוהבת
שבת שלום
אני.
לאהוב תמיד
ללא תנאי, ללא גבול,
להעמיד את הלב במבחן
וכשהלב מעמיד אותנו במבחן
לגלות כמה רבות הן הדרכים לאהוב
וכמה סוגי אהבה שונים יש
להתפעם מכמות האהבה שיש בנו
ובכל זאת להיות מופתעים מזה שכשהוא מתנפץ הוא נשבר לכל כך הרבה רסיסים...
אנחנו חזקים מכפי שנדמה, ומשתקמים הרבה יותר מהר
משוועים לכח, לעוצמה ושליטה
והגבול בין השליטה לאובדנה דק כל כך, בדיוק כמו הגבול בין אהבה ושנאה.
אני חוצה את הגבולות האלו הלוך וחזור....
הפעם האחרונה עדיין מורגשת
בעבודה שאלו אותי כמה אנשים למה העיניים שלי עצובות לפתע
בשיר של ריטה "שרה ברחובות" יש שורה
שמצמררת אותי בכל פעם מחדש, לקח לי זמן להבין את משמעותה :
"לבוקר הזה, יש טעם של חופש זר, כמו של מוות או ברכה, כי הלכתי ממך"
כעת זה הכי טוב לשנינו אני יודעת. הכי בריא להתרחק כדי לראות את התמונה בעיניים נקיות.
רק צריך שהדמעות ייתייבשו, והתמונה לא תהיה מטושטשת.
אבל הלב הוא כמו עוגן, מכביד ומעיק על ההגיון שבהליכה, והגעגוע מפלח בי כל פיסת נשמה.
ברגליים כושלות, צמרמורות בכל נימי גופי.
חרצו הדמעות חריצי מלח על פני
אבל הלכתי ממך
ולא ביקשתני לחזור...
שבת שלום
שס"ק
שקופות
חמות
רטובות
זולגות
נוזלות
שורפות
מלוחות
חונקות
מטשטשות ראיה
עצובות
מתייסרות
פוצעות
עלבון
כעס
צער
אתמול בכיתי
בכיתי נורא
בכי שהצטבר לי המון זמן
ולאחרונה עמד לי ממש בקצה
כמו גוש שמאיים להתפרץ
והוא התפרץ...
עכשיו הוקל לי מעט
אבל נעשיתי חולה
איבדתי את קולי
ונשאר לי רק מן צפצוף-לחש
התנפחו לי העיניים
והאדימו
ואיזה כאב ראש....
טהר הבוקר , להריח אותך...
טהרו של הליל , יד מלטפת גב חלק , מגע מרפרף.
טהרן של עיניים כחולות וצלולות, מחייכות וטובות
ושפתיים אדומות כשני, הן שפתיך
טהרה של אנקת כאב, שעולה ממעמקיך
אנחה נחלשת וחיוך מתרחב
שלוש מלים פשוטות, יפות ונקיות בפשטותן
השילוש הקדוש : "אני אוהב אותך"
אהבה טהורה וזכה יש לנו.
שבת שלום
}{
ממני
שס"ק
מעשה בשתי מלכות וחומוס
רציתי להפתיע, להגשים לך פנטזיה
ביקשתי שתגיע ישר הביתה מהעבודה
אנחנו נוסעים לבקר חברה
אתה מתחיל לשאול, מנחש למי ולאן
בינתיים אני לא מגלה
כשתבוא אני אתן לך רמזים אני מבטיחה.
בינתיים ארזתי, בחרתי לי בגדים
הדלקתי את הדוד והלכתי לישון.
טסת הביתה מהעבודה.
ושוב שאלות...
לאן? לשם מה?
כיוון כללי דרומה, תספיק לנג'ס
אתה מנחש נכונה, ומודה לי על המחשבה
פתאום מתגנבים ללבך
אולי לא היום? אולי בפעם אחרת?
ומה יהיה שם?
אולי לא ניסע? נצא לבלות, יש מאנץ' בתל אביב...
אני צוחקת, מנשקת אותך
אין לך מה לדאוג אהובי, אני באה איתך.
תגשים את החלום, תהיה מה ומי שאתה,
אם לא היית כזה, לא היתי אוהבת אותך
אז תשתחרר קצת, אני מרשה לך, תרשה לעצמך
מקלחת טובה, חמה, ריחנית
גילוח יסודי מגבת נקיה
מתלבשים
הברק בעיניך לא נסתר מעיני
ניצוץ של פחד ושמחה, אולי לקראת הלא נודע
תחנת דלק, תמלא את הטנק.
קניתי שוקולד שאתה אוהב במיוחד,
איך אני מגלה עליך כל יום עוד פרט קטן.
יש שירים של פעם ברדיו,
אנחנו רוקדים את ריקוד הנסיעה שלנו.
פתאום אתה שואל :
"תשמרי עלי?"
ואני משיבה לך, ברור שכן, הן אתה אוצרי.
אני מספרת לך שהזמינו אותנו לישון,
אתה פוחד שזו חורבה
מנסה לנחש את שמה של המלכה.
אני לא אומר לך, רוצה לשמור על המתח, והמתח גבוה.
אמרתי לך שהזמינו אותנו לישון
ואתה מפחד? אולי זו חורבה?
מגיעים כעבור שעת נסיעה, אולי שעה וחצי
נכנסים, אתה צועד מהוסס
בית נקי, יפה, נעים
מתקבלים בחיוך ונשיקת לחי
אתה מחייך בבישנות.
מתקבלים בחיוך לבבי, ונשיקה
שיחת חולין על הא ועל דא
כוס קפה בדיוק כמו שאני אוהבת
אני מורה לך לשבת על הרצפה לרגלי,
ממש ביני ובינה
ולעסות את כפותיה של המלכה
אתה מביט חלופות עלי ועליה כלא מאמין
אני יודעת
שכף רגל מטופחת ואצבעות משוחות בלק אדום
הן התגלמות היופי והנשיות בעיניך.
ואתה מעסה את רגליה, מרוכז בהן.
אני קמה לרגע, יוצאת מהחדר
שומעת איך אתה מגניב מציצה לבהנה של הגברת
חוזרת, גוערת בך על חוסר הנימוס
אתה משפיל מבט,
"ביקשת רשות?" אני שואלת
אתה מבקש את רשותה של הגברת
והיא מהנהנת לחיוב.
כשאני חוזרת, אני קוראת לך זונה
חיכית לשעת כושר הא?
שאצא את החדר, כדי שתוכל למצוץ...
אתה מוצץ, מלקק, מנשק בצימאון את אצבעותיה
מתעלס איתן בלשונך, מתנה אהבים
"הזונה לבושה יותר מדי זמן" אומרת חברתי
"תתפשט" היא מצווה
ואתה, נבוך ועלוב שואל ומכביר "את הכל הכל?"
"כן, ברור, תעשה מה שאומרים לך" (בצירוף סימן קריאה בצורת בעיטה)
"על ארבע כלב, מיד !"
עיניך מכוסות
וכבר תקושט ברצועת חנק, אליה אחבר שרשרת- רצועת הובלה לכלב שלי.
עשרים אצבעות פוצעות אותך, שורטות את הגב, הידיים הרגליים והראש.
"תגנחי זונה, ותפסיקי להתבכיין"
לוקחת נוצה ארוכה בידי הימנית, מדגדגת ובידי השמאלית מלטפת אותך.
"את התחת למעלה" אני אומרת, ומיד כמו נחש לצלילי חליל הוא מתרומם.
חברתי מכה, סטירות על פלחי הישבן עקב גבוה משתחל לתוך גופך
אתה מילל כמו חתול. נמאס לנו לשמוע,
הפה שלך נסתם ברתמת גאג שחורה עם כדור גומי שחור. רק לגנוח אתה מורשה.
הישבן מאדים קלות, חברתי מכבה את האור, אין כמו נרות ליצירת אוירה.
היא דורכת לך על הראש הישבן כלפי מעלה.
אני יוצקת שעווה רותחת על גבך, הגוף שלך מתפתל מעט.
ישבנך לפתע מנמיך גובה, אני צריכה אותך גבוה, לא בא לי שיהיה לך נוח.
השוט מונף לאויר, הזהרתי כבר, התנועה המוארכת יוצרת שריקה.
הצלפה חדה נוחתת על ישבנך. גניחות עלובות, זה כנראה לא מספיק.
ועוד אחת, ועוד אחת, עד שחברתי תהיה מרוצה, עד שהזונה תתחיל להישמע ככזו.
היא מובילה אותך
"בואי תראי את עצמך כלבה" היא אומרת.
ומציבה אותך מול ראי ענקי. אז
"תראי את עצמך, איך את מעוררת רחמים. תראי כמה פתאטית.
איזו מגוכחת ועלובה."
הזונה של שתינו לא ממש מרצה אותנו, שני איברים מסיליקון נתחבים אל פיה, "תמצצי, תענגי, בלי שיניים".
אתה מוצץ במרץ, אבל לא מצליח לרצות את שתינו, אנחנו מתגלגלות מצחוק.
"אולי יבוא עוד לקוח לזונה, תגרי אותנו...."
אתה מזדקף, מתלטף, מנסה לעשות תנועות רכות וחושניות, שיוצאות לך נורא מסורבלות. אתה רק גורם לצחוק שלנו להתגבר.
הזונה לא מספיק סקסית, ומייד יעטרו אותה אטבי כביסה צבעוניים.
שישה בביצים, בפטמות.
יצרנו מהם גם עגילים לאוזניים. ופירסינג לגבה שלא מאפשר לך למצמץ.
שפתיך נצבעות בשפתון אדום.
חיוך של ליצן סוג ז'.
"דברי אל עצמך זונה, ספרי לנו מה את" חברתי אומרת.
ואתה בקול רפה : " אני הזונה שלכן, אעשה כל שתגידו, בואו זיינו אותי"
המלכה פוקדת:
"תסתכלי על עצמך, ותחזרי שוב, בקול רם, אולי בסוף נסכים להעסיק אותך"
ואתה חוזר שוב על הדברים, באותו הרגע ראיתי זיק בעיניך.
היית הכי יפה בעולם, הגבר שלי יודע את מקומו, באותו הרגע אהבתי אותך מאוד.
ככה, כמו שאתה, חלש, שפל ואמיתי.
חשבתי לעצמי, שזר לא יבין, איש מבחוץ לא יוכל להבין את חוזקה ועוזה של אהבה מסוג זה.
"תנסי לשכנע, להביא עוד לקוחות, אולי תהיי רווחית"
והזונה קוראת " בוא כפרה, אני אפנק אותך, אני אעשה לך טוב,"
חברתי מורה לך לרדת שוב על ארבע.
ואתה ממשיך (בקול מתפנק וצייצני): "עם קונדום, בלי קונדום, באוטו, על המכסה מנוע..."
אנחנו מתפוצצות מצחוק,
הזונה צפונבונית, נשמעת כמו נערת ליווי אקסלוסיבית .
"את זונה עלובה בתחנה מרכזית" אני מבהירה.
"... בשיחים, בגינה, חמש שקל..." (שרמוטה זולה)
ופתאום הזונה חוטפת מהמלכה השניה הצלפה היישר לביצים, לאטבים, "יותר חזק, מי יבוא אלייך ככה? אפילו בחינם לא הייתי רוצה זונה כמוך"
תהיי יותר משכנעת, יש כאו המון זונות, ייגנבו לך את הלקוחות, למה לי לבוא דווקא אליך?"
הזונה מעכסת בישבנה, תנועות סיבוביות, וצועקת:
"גם בתחת, עם קונדום, בלי קונדום, יש מבצעים, זיון ומציצה מתנה, אתה ועוד חבר בשבע שקל, תבוא פעמיים והפעם השלישית חינם..."
אנחנו בוכות מצחוק..
"...יש גם הנחות לחברי מועדון, אני מקבלת נקודות, וכרטיסי מועדון של הסופר, יש חופשי חודשי לכל השבוע.."
חברתי המלכה נשפכת מצחוק "זונה לא רווחית, תגרום לנו רק להפסדים, לא יודעת חשבון, יתנו לה מטבע של עשרה שקלים, והיא תחזיר שמונה"....
".... תראו שכדאי לכם, אני אכניס לכם הרבה כסף... אני גם יודעת לעשות עם התחת סיבובים, ואני יוגעת להזדיין גם בדוח וגם בסיבוב"
חחחחחחחחחחח, ממש אחלה של זונה.
שרמוטה מסריחה מעמבה, שרמוטה עיראקית.
חברתי מצווה : "תסתכלי במראה, דברי אל עצמך שרמוטה !"
ואתה פונה את הבבואה בגוף שלישי: "אתה אפס, כלום, עלוב."
חברתי מתקנת: "אני, את מדברת אל עצמך, את האפס..."
והשרמוטה חוזרת על עצמה, הפעם בצורה נכונה.
שוב תמצצי, יש לך לקוח, הצטרף עוד אחד, תמצצי גם לו, תכניסי הכל עד הגרון..."
אני דורכת על ראשך עד לרפלקס הקאה
אחד התותבים נשמט מפיך,
אתה נענש על כך בבעיטה לצלעות שהופכת אותך על גבך.
ידיך נפרשו למעלה ואני דורכת עליהן, על איברך דורכת חברתי, ומצליפה על החלק הפנימי של הירכיים, על החזה, והבטן. אני יורקת על פניך ואתה גומע את הרוק שלי.
חברתי משחררת את האטבים מהביצים שלך, אתה מייבב מכאב
שוב בעיטה עשרות הצלפות ניתכות על גבך, מכל כיוון, משתינו ביחד.
חברתי המלכה :
"תתחילי לספור ושלא תטעי, אחרת אתחיל מהתחלה , ברור?"
כמובן שאתה טועה ומתבלבל, כשספרת סוף סוף נכון ארבעים, אני מניתי שמונים ושש.
ניסית להתחמק, לברוח (קשה לברוח בזחילה) נישקת את רגלי, התחננת לרחמים, ליטפתי אותך, עכשיו תורי .
"אחד המלכה, שתיים המלכה, שלוש המלכה.... שלושים וחמש המלכה שלושים ושבע..."
"טעית, מהתחלה..."
"אחד המלכה, שתיים המלכה, שלוש המלכה... שבע עשרה המלכה, תשע עשרה המלכה..."
"שוב טעית"
"אחד המלכה, שתיים המלכה, שלוש המלכה ... עשרים המלכה.... שלושים המלכה... חמישים... תגידי לה שתרחם עלי , שתפסיק, אני מתחנן...חמישים ושש המלכה, בבקשה, אני מתחנן, אני אהיה זונה טובה, אעשה מה שתרצו, רחמים, בבקשה, חמישים ותשע...(בכי, דמעות, יבבות") שישים.
ירדנו שתינו, ליטפנו אותך, שכבתי עליך, ליקקתי את דמעותיך. נעמדתי.
הושטנו לך ידיים, עזרנו לך לקום. התחבקנו שלושתנו.
"זונה אימפוטנטית, תעמידי את הזין. את מביישת אותי"
"מלכתי, את יודעת שאני לא אימפוטנט, זה מהפחד, וההתרגשות, את יודעת שיש לי גדול ויפה..."
"כן, אבל החברה שלי לא יודעת את זה, ואתה תצטרך להוכיח לה"
אתה מביט בה חסר אונים, והיא משיבה לך מבט נוקב, וגיחוך.
"רק את מלכתי יודעת איך לשנות את זה, רק את, תעזרי לי, תצילי אותי את הכבוד שלי, אני מתחנן."
אני מצווה עליך לשכב על הגב, מתפשטת ומסירה את התחתונים. מתיישבת לך על הפנים ומרשה לך לשוטט עם הלשון, לינוק את הנוזלים שלי, ולהריח אותי.
חברתי עוזרת ומלטפת אותך, ויש אות חיים.
א- מחייה. ואני כבר חשבתי שזה בר מינן.
התיישבתי על הספה, וקראתי לך אלי, לחיבוק שלנו, הקרוב, האינטימי, המוכר והאוהב.
תריח אותי, ואתה דמעת על צווארי. מנשק ומודה.
יצאנו מהחדר, השארנו אותך לבד קצת, להרגע.
אני אוהבת אותך יקר לי מפז. אוצרי, מחמדי.
אתה השמש שלי, והכלב שלי, והזונה שלי.
תודה שנולדת.
דומית דרומית, את ענקיתתתתתתתתת
תודה על האירוח המופלא, הפינוק.
תודה שהסכמת לקחת חלק
תודה שנתת לנו מהנסיון והידע שלך
תודה על החיוך, והמאמץ,
תודה על האהבה הרבה בליבך הרחב.
אני אוהבת אותך.
שס"ק
לא יכולה לסבול את הקיץ הזה
השמש הזו גורמת לי להחמיץ פנים
אני יותר עצבנית
ומקטרת בלי הפסקה
מתגעגעת לחורף, אני אדם חורפי, אבל בהחלט לא קודרת
כשכולם מתלוננים שקר להם ואפור אני זורחת מבפנים.
הבגדים יפיפיים, והורה למגפיים
יש משהו חצי מסתורי בבני אדם שרק כפות ידיהם ופניהם גלויות,
בניגוד לעירום הקייצי.
לו רק היה כאן משב של רוח אמיתית, עם ריח של אדמה אחרי הגשם,
אוח כמו ריח של לחם טרי, או תינוק שאך נולד
ריח מרענן, של משהו חדש.
בקיץ הימים משרים אוירת יום הדין, כמו גיהינום.
והשלכת , אוי השלכת , כל כך הרבה גוונים של חום,
ואני מתפתה ללקט עלים יבשים שנשרו, לחכך את כפות ידי,
לפורר את העלים היבשים.
לנשום עמוק עמוק ולמלא את הריאות באויר קר.
לבקש לכבות את המזגן כי הוא גורם לי בחילה
לפתוח חלון רק כדי שהרוח תטרוק אותו שוב
חם לי, אני עוד עלולה למות פה מחום....
החורף האחרון היה הקסום בחיי, הכרתי בו את אושרי, את קרפד הביצות המקרקר.
אוחחחחח
נשיקות ומשב רוח לכם
שבת שלום
}}}}}{{{{{
אני
פעם אתה זורח עלי, כמו שמש,ומאיר את ימיי ולילותי
פעם אתה משיב רוח ומקפיא את נשמתי
פעם אני רכה, ופעם לא
פעם אני כועסת ופעם סולחת
פעם מכה ומצליפה, ופעם מלטפת ומנשקת
פעם רושפות עיני מזעם, ופעם מחייכות הן וצוחקות
פעם אני בשחורים ופעם בשלל צבעי הקשת
פעם אתה מתנה אהבים ופעם אני בועלת
פעם אתה החבר, האבא, המאהב, ופעם העבד
פעם אנחנו מאוזנים ופעם אני היחידה
פעם אני כואבת ונשברת ,ופעם הכי הכי מאושרת
פעם בבור, ברפש, ופעם על גג העולם
פעם גיהינום ופעם גן עדן
פעם כך ופעם אחרת
אבל תמיד תמיד אני מלכתך,
ותמיד תמיד כל כך אוהבת
תמשיך כך, תתפוס את הגל, יש לך הזדמנות נוספת...
נשיקות, שס"ק
ריק משתלט
החלל גדל
עוברת בי צמרמורת, אבל ככה עדיף
שברו את הכלים
ולא משחקים
אולי אני לא הסברתי , או שמא לא הבנתי את החוקים?
אני נורא אוהבת ומתגעגעת, לא בטוחה למה
אולי כי פתאום
שוב לבד
נדמה לי שכל הגבולות נפרצו, או שלאנשים נדמה,
חוסר כבוד בין אדם לאדם, בין מלכה למלכה, ובין עבד למלכה,
הכל מותר? מה שמותר לי גם לך מותר?
שליטה מלמטה מותרת?
הרמת ראש אל מול מלכה מותרת?
"התעסקות " עם עבד מקולר.
שליחת מסר מאיים, ברור מאוד, ממלכה קשישה בעזרת כלבה. שהיא יודעת עלי פרטים אינטימים, ושהיא תהרוס לי את הניק, וכל זאת למה? כי יש לה עבד אך לא די לה בו, היא חומדת גם את שלי.
חתירה תחת מלכתו של המקולר ושליחת הודעות פרטיות למקולר בו היא ממליצה לו או לא ממליצה לו על מלכתו.
כשלעבד חדש ניתנת ההזדמנות להוכיח את עצמו, אך הוא מעיז לנהוג כפי שנהג, לבזות את עצמו, ולבזות שתי מלכות.
לאן הגענו?????
