בטון חשוף.

היום מישהו שאל אותי במה אני הכי טובה..

התשובה הראשונה שעלתה לי לראש הייתה "להתנהג לגוף שלי כאילו הוא חפץ של אחרים"/"לתת את עצמי לשימוש"..

המחשבה הזו טלטלה אותי. גרמה לי לחשוב על כל אותם אנשים שנגעו בי. אף על פי שלא באמת רציתי. על כל אלה שהיו בי. בתוכי. ומבפנים רק צעקתי ובכיתי. על להרגיש כל כך מיותרת בעולם הזה,שאת הופכת את הגוף שלך למגרש משחקים.

לכל מי שרק רוצה.

על החורים שלי שהתמלאו בגועל. על זיעה בריח נורא ושונה בכל פעם,ששוטפת את הגוף הזר התורן ונשפכת על שלי. תחושת הבחילה שעלתה בי. על כל יד,לשון,או זין שנגעו בי. כל אחד מהם חפר עוד פינה קטנה בחדר השנאה העצמית וההסתרה שיושב שם בתוכי. מקנן חזק,ולא שוכח לתת לי את המנה היומית שלו ישר לתוך המוח והלב.

על סקס שעשיתי,רק כדי לעשות. בלי לחשוב על עצמי,בלי לחשוב על השלכות.

על לתת את עצמך - מבלי לתת. את לא באמת שם.

פיזית את שם,לגמרי., המוח? הוא עוצם עיניים ומפליג הכי רחוק שיש. תגמור ותלך. לא,לא חשוב לי לזכור איך קוראים לך,מי אתה ומאיפה. תשתמש ותזרוק.

אני לא ניתנת למחזור,ואין עלי פיקדון.

לפעמים הייתי רוצה למחוק את הכל. להיות ילדה/נערה/אישה בתולה,או כזו ששכבה עם 2,מקסימום 3.

ובפנים,ממש עמוק בפנים עדיין יושבת הפנטזיה הכי גדולה.. לשכב - מאהבה.

* בסוף אגב אמרתי לו שאני הכי טובה בלהקשיב.