לפעמים הגוף שלי צריך כאב.
לא,אפילו לא הגוף. המח שלי זקוק לכאב.
כשדברים מרגישים לי כעומדים להתפורר,מרגישים לי שונה ממה שהיו,מעמידים אותי בגרסת הפחד העצמי שלי... אז אני זקוקה לכאב.
המקלחת של היום הייתה מלאה בכאב מנטלי. זרם הדוש החזק בין הרגליים,מרביץ לדגדגן זרמים. רגליים חלשות מנסות להחזיק את משקל הגוף. מצח דבוק לקרמיקה הקרה,עיניים לרצפה. מתחילה לחשוב על כל מה שעושה לי רע. על כל רגש שנמצא היכן שהוא לא צריך להיות,על כל תרחיש רע ועצוב שאני מדמיינת. כל מחשבה כזו מרגישה לי כמו צריבה חמה של קיין ישר על העור הרגיש,ואני הרי מתה מפחד מהקיין. כל סיטואציה רעה מרגישה לי כמו הצלפת החגורה על העור החשוף. אני מתחילה להרגיש את הכאב מתעורר לי בתוך הגוף. הרגליים מתחילות לרעוד יותר ויותר,העיניים מתחילות לדמוע.
וככה,בדיוק בזמן שעבר בראש התרחיש הכי גרוע שאני יכולה לדמיין כרגע,זרמים של אורגזמה נשלחו אל הקטנצ'יק שם,מרטיטות את כולי.
ובאותה שנייה בדיוק, הזזתי את זרם המים במהירות,וקטעתי את האורגזמה באמצע.
לפעמים אני צריכה כאב.
ואם אין אותו זמין,אז הכאב המנטלי יתפוס את מקומו.