תפזורת מילים

אני בעד שגרה, במיוחד אם היא טובה. התחשק לי ממש ערב שגרתי, סטנדרטי, בלי דרמות מיותרות.

אז מצאתי את עצמי שולח לה וואטסאפ: ״עוד שעה, פוליהאוס, החדר על שמי. תגיעי עם נעלי העקב השחורות שקנינו יחד לאחרונה, תתפשטי, תדאגי להישאר רק עם הנעליים. תעמדי על ארבע, על המיטה, פנים לקיר. בלי לזוז. לחכות שאגיע, וגם כשאת שומעת שאני נכנס - את נשארת ככה. לא זזה. ואת הדלת את לא נועלת. ברור??״

אחרי כעשר דקות אני מקבל תשובה בת מילה אחת: ״ברור״. אני יודע כמה קשה היה לה לכתוב לי את המילה הבודדת הזו, בלי שאלות, תהיות, השגות ושאר מלל לא חשוב כרגע. זה גורם לי לחייך. ממש, לחייך. ולזין שלי לעמוד. ממש, לעמוד.  

בחלוף שעה אני נכנס למלון, ‏עולה לבר הממוקם על הגג בקומה החמישית, מזמין לעצמי כוס ויסקי, מתיישב ולוגם בנחת. לאחר כ-20 דקות, משלם את החשבון ויורד אל עבר החדר. מחייך (שוב) לעצמי, חושב עלייך מחכה לי.

אני מגיע לחדר ונכנס בעד הדלת הלא נעולה, רואה אותך על המיטה בדיוק כפי שהוריתי לך - ערומה, כשלרגלייך רק נעלי העקב השחורות. ‏אני ‏פוסע אט אט לכיוונך בצעדים מדודים, רואה אותך נרעדת, מרגיש את הנשימה שלך מתגברת, אבל את לא זזה. מגיע אליך, ומעביר יד על התחת היפה שלך, ומשם לירכיים, מרגיש אותך נרעדת. היד שלי עוברת על הכוס שלך, ומיד אני מרגיש כמה את רטובה. אני אוסף את הרטיבות הזו, מתקרב אליך ומניח את היד הרטובה שלי על הפה שלך ושואל בלחישה באוזנך - ״כמה את מגורה עכשיו, זונה קטנה ורטובה שלי? את רואה, נכון? את לא יכולה להסתיר את זה ממני, הגוף שלך אומר לי את זה בעצמו״, ואז דוחף את האצבעות שלי לפה שלך, שתטעמי את עצמך קצת, רואה אותך נחנקת עליהן.

אני שומע את הגניחות הקטנות יוצאות מהפה שלך, אבל את נותרת יציבה במקומך, על ארבע. אני ממשיך לעבור סביבך, חופן לך את השדיים חזק, צובט את הפטמות, שומע אותך גונחת וקצת מיללת מכאב, ‏אבל עדיין לא זזה. אני נעמד מאחוריך, מפשיל את המכנסיים ומוציא את הזין העומד שלי, וחודר אליך בהפתעה, ישר לתוך הכוס המשתוקק שלך. ‏בשלב הזה הגניחות שלך, שמשלבות כאב עונג, כבר לא נשלטות ממש, ואני מזיין אותך בכל הכוח, יד אחת שלי תופסת את האגן שלך ומצמידה אותו אליי, והיד השנייה תופסת את הצוואר שלך חזק, מקבעת אותך בתנוחה הזו ללא יכולת לזוז, וחונקת את הגניחות היפות האלה שלא מפסיקות לצאת ממך. ‏אני שומע אותך גומרת, פעם ועוד פעם, מתכווצת על הזין שלי שדופק לך את הרחם מבפנים, אבל אני לא רוצה עדיין לגמור.

אני ‏יוצא ממך, ומורה לך לעבור ולעמוד על הברכיים. את בקושי יכולה לזוז, אבל עוברת לעמוד על הברכיים מולי, מביטה בי עמוק בעיניים ומבקשת. אני מאשר לך במבט, ואת עוצמת עיניים, ועוברת לטפל בזין שלי, בדיוק כמו שאת יודעת שאני אוהב. את מתחילה ללקק לי את הביצים, כשהיד שלך מעסה ‏באיטיות את הזין שלי ‏לכל אורכו, ומשם עוברת ללקק את החיבור הרגיש הזה שבין הביצים לחור של התחת, ביסודיות, ‏מרגישה אותי מתקשה ונאנח בקול עמוק. ‏ואז את מכניסה את הזין שלי עמוק לתוך הפה שלך וממשיכה למצוץ ביסודיות, כשאני מזיין לך את הפה ומדי פעם דוחף אותו עמוק, מרגיש אותך נחנקת, אבל מנסה בכל כולך להישאר בדיוק בתנוחה אליה אני מביא אותך. בשלב מסוים, את מרגישה שאני קרוב, ‏ושומרת על קצב אחיד, כשאני מרגיש את הציפייה והשתוקקות שלך. בשניה לפני שאני גומר, אני מצמיד אותך חזק אליי, ואת מקבלת בערגה ‏את כל מה שיוצא ממני עמוק לתוכך, כשאני ממשיך לפעום לך בתוך הגרון ולהצמיד אותך אליי.

לאחר שהנשימה של שנינו מוסדרת, ‏אני מעמיד אותך, מחבק אותך חזק אליי, עוטף אותך בגוף שלי, נזרק יחד איתך על המיטה, ומנשק אותך עמוק כשהפנים שלך חפונות לי בתוך הידיים. 

משם נמשיך למקלחת, ‏ואני אורה לך ‏להרים את הידיים למעלה כשאני מסבן אותך, וממשיך לנשק את הגוף היפה שלך, ולבחון את הסימנים שהותרתי בך. אחרי זמן כזה או אחר אזכיר בחיוך, שכדאי כי נזדרז, שכן ההזמנה שלנו למסעדה למטה פוקעת בעוד כמה דקות. ולמען האמת, אני מחכה ‏שבעוד כמה דקות נרד ונתיישב לנו, נזמין בקבוק יין טוב וגם אוכל טעים, ותספרי לי איך עבר היום שלך. וכמובן, תנעלי את נעלי העקב השחורות שקנינו יחד. אני אוהב לראות אותך נועלת אותן.

אין כמו שגרה מבורכת. ובסך הכל זימנתי לנו ערב רגוע וסטנדרטי, ללא דרמות מיותרות.