גחליליות

💖
17 תפארת שבתפארת

ספרנו אתמול בערב: 17.
הספירה לשבוע זה: תפארת (יעקב, ישר-אל), מרכז הגוף: לב, חזה ובטן.
הרמוניה, איזון (בין חסד וגבורה, אהבה, נתינה וגבול), גשר-חיבור קו ימין לקו שמאל, מידתיות המידות, מינונים מתוך חמלה, אחדות, שלום פנימי, שלם, שלמות, התבוננות נקייה: אמת, גילוי הלב.

התפארת שבתפארת היא העמקה של הדברים: האמת שבאמת, ההרמוניה שבהרמוניה, ההתבוננות שבהתבוננות, האחדות שבאחדות, החמלה שבחמלה, השלום הפנימי שבשלום הפנימי, תורה שבתורה.. הגילוי שבגילוי. מעין הוויה עליונה עמוקה יותר. לב ליבם של הדברים. זה להיכנס פנימה אל הלב, באמת צלולה. בכנות. להתבונן בלי ביקורת או שיפוט, אפילו בלי מילים. להתבונן ולחמול. פעולות קטנות של אהבה אמיתית כלפי עצמנו. איך נדע שהיא אמיתית? תהיה תחושה של מרחב חדש ושמחה, אולי סקרנות, הלב שלנו יתרחב עוד וירווה נחת ונועם.

יעקב ישר-אל שביעקב ישר-אל.
כשנכנסים פנימה, מגלים ישר-אל בתוך יעקב ובהתאמה לכך, הוא קיבל את לאה שיופיה כלפי פנים, ואז את רחל שיופיה כלפי חוץ. 2 הנשים משקפות לו את עצמו וכי יש השלמה ביניהן, וכל אחת היתה נכונה בהתאמה: רחל לחלק הראשון ליעקב, ולאה לעתיד לבוא, לישר-אל. אחיות.. כמו 2 פנים לחמלה שבתוך החמלה... אחת שעיניה רכות, ואחת שמבכה את בניה - כל בניה (כפי שעלינו לקבל פנימה חזרה את כל החלקים שבתוכנו, הדחויים, המוגלים, המוזנחים, אלו שלא נוח לנו לראות, אלו שאנחנו מתביישים בהם, "המכוערים" וכו). היופי הוא הרמוני. זה מה שאנחנו רואים בחוץ ולכן רוצים גם לחוות אותו ולהיכנס פנימה. יש משהו הרמוני במשולש הזה שהתהווה בתוך הבית ממנו כולנו באנו. עד היום אנחנו האחים לומדים להסתדר ביחד. קצת כמו ישות הגוף שלנו: לא יכול הלב להתעורר בוקר אחד ולהגיד "לא בא לי יותר לתת לכם, אני הולך", בזאת הוא גזר כלייה על כל הגוף ועל עצמו. במובן מסוים כל איבר בגוף נותן עבור המערכת כולה והמערכת כולה דואגת לתת לכל חלק את מה שהוא צריך כדי להמשיך לקיים אותה. זה בדיוק עוד פנים של "וִיהִי, נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ-- עָלֵינוּ: וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כּוֹנְנָה עָלֵינוּ; וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כּוֹנְנֵהוּ." (תהילים צ'), כל היקום פועל כך, ואני מביאה את זה היום כדי להציג כיצד פועלת ההרמוניה הזו, כדי שנרגיש איך זה מרגיש הוויה בהרמוניה, מה הטעם של זה.

את כלי האיזון כבר הכרנו: החסד (נתינה ואהבה ללא תנאי) והגבורה (גבול, מרחב אישי נוח וטוב, התגברות של האנוש אל הווית הנשמה - התעלות), ואת הכוחות שעוזרים לנו לדייק את האיזון: נצח (על מה לנצח בתרתי משמע, התמדה לאורך זמן), הוד (הודייה: הכרת התודה ווידוי בגילוי הלב), ויסוד (שיורדים לעומקו ביסודיות, אל תוך המקורות והשורשים של הדבר, שמקרקע ומוציא פוטנציאל לפועל) ומלכות (ישות העל שמחברת ומנהיגה את כל הכוחות). החמלה היא התדר שהכל עשוי ממנו והכל מתיישב עליו, הוא החוט המקשר בין הכל כי החמלה מרככת ומעדנת את מה שזקוק לריכוך ומחזקת את מה שזקוק לחיזוק. כשאנחנו מצליחים לפעול בניגוד לאוטומט שלנו בניגוד לטבע שלנו, אנחנו מתגדלים ומתעלים - משחררים שיעורים ישנים מתוכנו, מנקים צינורות, לכן יותר הווייתנו נכנסת בנו, אנחנו יותר אנחנו וכל תנועת העולם מבקשת וממתינה שנהיה יותר אנחנו - היקום מתאווה להרגיש יותר ממי שאנחנו, לחוות אותנו יותר.

לפעמים, המציאות כבר שונה, ואנחנו עדיין מחזיקים אמונה שגויה מתוך ההרגל והאוטומט, ואז צריך לסנכרן ביניהם, למשל שצריך להילחם על דברים – כשלמעשה, דברים מגיעים מעצמם ככל שאנחנו מרפים מהם. זה כמו להיכנס למהות ולזקק ולזכך אותה עוד יותר.
זה למצוא את ההסתרה שבתוך ההסתרה ולהופכה לגילוי פנים. גילוי הפנים הוא גילוי האמת, גילוי הלב. הראייה, ההתבוננות והבינה, מגלים לנו שכל מה שרצינו – כבר קיים בחיינו. זה זמן טוב לבחון מחדש את הרצונות ולקיים את השינוי בהווה, כדי שמחר יהיה לנו יותר נכון וטוב.

המושך נכון וישר הוא אדם שיודע את עצמו, ונמצא במידתיות מאוזנת, מחובר תמיד ומשפיע את המידתיות שלו על אחרים למצוא את המידתיות שלהם, משפיע שפע. זה אדם חופשי, כי אינך יכול להשפיע עליו, הוא המשפיע, הוא האיזון - "רוכב על הכוכב" ו"גולש על הגלים". והאיזון ההרמוני הזה עם השלום הפנימי, מתקבל מתוך מודעות והתבוננות פנימה (שמשתקפת תמיד אל תוך המציאות שסובבת אותנו).

אני מזמינה אותנו היום, להתבונן במידתיות, היכן להניח גבול והיכן לשחרר, לזהות את המרחב הנכון שנעים לי בו ולהמשיך את עבודת האיזון המדוייקת, אומנות ההרכבים הכימיים, כמו כימאי ורוקח, כמו קונדיטור - כמה להוסיף? איך לדייק את הטעם שלנו בחיים? מה הטעם שלנו בכלל? למה אנחנו כאן ולמה אנחנו עושים מה שאנחנו עושים? אני מזמינה אותנו היום - פשוט להיות בפשטות. למצוא רגע (או יותר) ביום הזה, בו ננשום מלוא העומק ונחוש את האיזון השלם, את החיבור לאדמה והחיבור לשמיים ואת הצינור שאנחנו דרכו עוברים תדרים, חלק מהכל ומחולל הכל. רגע אחד בזמן בו נהיה בהוויית "הבוהה באינסוף," מתוך התמסרות, קבלת כל ה"יש" כפי שהוא כרגע ואהבה, מתוך ידיעת עצמי של האני הינני הגבוה. לחוש את תדר האיזון ההרמוני היקומי, הכח הזה שמבריא ומחייה ומברא הכל להוויית בראשית.

באהבה,

💖

אין כמו יום שלישי, של פעמיים "כי טוב," יום תדר האהבה ללא תנאי האלוהית הוורודה כדי לחוש את הוויית התפארת שבתפארת.