22 חסד שבנצח
ספרנו אתמול בערב: 22
הספירה לשבוע זה: נצח (משה), רגל ימין.
ניצחיות (למשל התורה, השפעה ארוכת טווח), האינסוף, התמדה, סבלנות, ניצחון, ניצוח, חיבור המציאות לניצחי (האנושי לנישמתי), השפעה כלפי מעלה (לאינסוף).
אנחנו מתחילים לעלות קומה חדשה, הקומה הרביעית: הנצח!
מרגישים? מתרגשים?
כשאנחנו מבטלים את כל החיצון (המחשבות, הרגשות, האמונות הלא מודעות, המלבושים, האנוש, ההזדהות שלנו איתנו), אנחנו נשארים עם הניצחיות הפנימית, עם מי שאנחנו באמת, נשמת ה-ו-י-ה, עם הדבר הזה שחוצה זמנים, מרחבים, גילגולים ושושלות.
משה מייצג את הנצח מאחר והוא הוריד עבורנו מיידעי עליון של הנצח הניצחי שמנצח הכל ומונצח לעד (תורת משה, הלוחות הראשונים של אהבה ללא תנאי ואור), היא התורה שאיחדה את העם שלנו למרות שהיה מפוזר בכל העמים והשפות על פני דורות רבים. התורה, היא כמו חוט אור ואהבה המחבר ומקשר על זמני (ולכן ניצחי, אינסופי).
מדובר בהתבוננות חוץ-זמנית/על-מרחבית על אירוע, לראות דבר מקצה עולם ועד קצהו, כלומר את כל התהליך כולו, את כל הצדדים מראשית עד אחרית. אומרים שמשה נולד מחדש בכל דור ודור, מוכן ונכון מתוך ידיעת עצמו, מתוך אהבתו לכולנו, מוכן להתמודד ולעמוד מול אי הידיעה (איך, לאן, האם בורא קיים), מול קשיי ההנהגה (של עם קשה עורף שמקשה ליבו), מול הספקות האנושיות שלו ומשה נוכח בנינו (גם כאן), בזמינות להוציא אותנו מהשיעבוד ברגע שנבחר להיות בני חורין ונאפשר לו להוביל אותנו לכניסה לארץ. הפעם אלו אנחנו שנקרא לו לנוכחות בשליחותו ונפתח את ליבנו עבורו, נאיר לפניו את הדרך, ניטע בו ביטחון לצעוד את הצעדים עבורו ועבורנו.
הנצח הוא גם קצת משחק עם הזמן, הנצחיות יכולה להחוות כ-כבדה מאוד מתוך עייפות החומר וה-משך, והנצח גם יכול להיות רגע אחד של אושר שלם ומושלם בקלילותו שאצור בנו ומקיים אותנו.
הנצח הוא גם הדברים שאנחנו מתנצחים עליהם לנצח, אלו הניצחונות, וגם אלו הקולות שאנו מנצחים עליהם, מקהלת הקולות הפנימיים שלנו - מה שאני מכנה הנהגה.
איכות נוספת של הנצח, היא יכולת ההתמדה. היא יכולה להיות מאוד קשה, אנחנו נשברים שם, מסיבות שונות וכדי לשוב להתמדה, עלינו לגייס כוחות פנימיים. היום נעבוד עם הכוחות האלו ונכיר אותם.
כח ההתמדה מחובר עם כח הגבורה וההתגברות. ההתמדה למעשה נמשכת על פני משך, פרק זמן מסוים - היא נובעת מהצעד הקודם שעשיתי. למעשה, כל צעד שאני עושה, בשורשו נמצא הכח לקיים את הצעד הבא, כך שבמובן מסוים, הגוף שלנו מבקש מעם עצמו את התנועה הבאה, היא מתבקשת בצורה טיבעית ביותר, ואפילו קלילה, כי הצעדים כבר צועדים, ובתנועה. הנועם הזה של הצעד הבא - היא אחת העוצמות שהולכות לעזור לנו השבוע להעצים את יכולתנו להיות בנועם ברגע הזה, ולהניח לרדייה הפנימית של "לא הספקתי, לא עשיתי, זה לא מספיק טוב, אני לא מרוצה מעצמי".
מה עושים היום?
אני מזמינה את מי שיבחר בכך, לזהות את הצעדים שמאוד קל לנו לעשות, הצעדים שצועדים מעצמם. לזהות את האהבה שכל צעד נוכחי שולח לצעד הבא. התברכנו ב- 2 רגליים שעובדות בסינכרון: ימין מזמינה את שמאל ללכת קדימה ממנה ואז שמאל מזמינה את ימין ללכת קדימה ממנה והן ככה ממשיכות - מלשון משך ומלשון מושכות אחת את חברתה. היום נשים לב איך כל רגל שולחת אהבה לרגל השנייה ואיך הן מתמסרות ביניהן ומעבירות אהבה, והופכות לצעדי אהבה שמשאירות עקבות אור. להפעם - רק זה (זה יעזור לנו להמשך השבוע).
אברהם שבמשה ומשה שבאברהם.
אברהם קיים את התורה עוד לפני שניתנה, היא היתה מוטבעת בפנימיותו. כשמשה הוריד את התורה לארץ, במובן מסוים היא כבר היתה שם, וכעת פשוט ניתנה במילים והתנהלות מבוררת = ברורה. זו התנועה הזו מהמילה למעשה ומהמעשה לעוד מילת בריאה.
השלמות שבשלם:
החסד שבנצח - האהבה והנתינה שבהתמדה וניצוח על כל הקולות הפנימיים ומתוך כך הנצחת הנוכחות הנשמתית באנוש.
הנצח שבחסד - ההתמדה שמאפשרת לאהבה ללא תנאי להיות תמיד (=ללא תנאי) לתמיד.
באהבה,