23 גבורה שבנצח
ספרנו אתמול בערב: 23
הספירה לשבוע זה: נצח (משה), רגל ימין.
ניצחיות (למשל התורה, השפעה ארוכת טווח), האינסוף, התמדה, סבלנות, ניצחון, ניצוח, חיבור המציאות לניצחי (האנושי לנישמתי), השפעה כלפי מעלה (לאינסוף).
הגבול של האינסוף: היכולת להתגבר ולהגביר את הנוכחות הנישמתית בתוך האנוש בהתמדה לאורך זמן, כך שזה יהפוך לטבע שני שלנו, ולכן, חלק מהמהות ולכן - אינסופי.
כשאנחנו כלי לקבל (מילוי הרצון), אנחנו מוגבלים, כי כל כלי יכול להכיל (אותן אותיות), רק במידה אותה הוא יכול להכיל (במסגרת גבולותיו). כשאנחנו בנתינה מתמדת, הכלי הופך לצינור וצינור יכול להעביר אינסוף.
התגברות מתמדת מתרחשת כשאנחנו מצליחים לגייס כל העת את כוחות העזר שעומדים לרשותנו (לספק אהבה וחמלה ללא תנאי) ולהתגבר כל העת ולכן ההתגברות היא מתמדת, לכן ההתעלות היא מתמדת.
על פניו נראה כי גבורה שבנצח היא התנסות קשה, שזה בלתי אפשרי להתגבר על אינסוף ולהכילו. אני בוחרת לראות את היד המושטת מספֵירה לספֵירה וכיצד ההתגברות וההתעלות עוזרת להתמדה וההתמדה עוזרת להתגברות ולהתעלות.
זוכרים את הצעדים מאתמול? את ההתמסרות של הרגליים באהבה שהניעה אותן בהתמדה?
אז אני מזמינה היום את מי שמעוניין בכך, להתבונן בחלקים בתוכנו שאנחנו עוקדים תמיד. כן – עוקדים. הדבר הזה שאנחנו מקריבים מתוך אהבה ללא תנאים וללא התפשרות. איזה חלק בנו הוא הקורבן?
האם יש בנו אהבה וחסד לעצור את העקידה והקורבנות?
מה לגבי אומץ לבקש סליחה מהחלקים שעוקדים, את החלקים הנעקדים?
זו לא משימה קלה כפי שהיא נראית.. אל תטעו בה.
סלי סיוע:
מה בסל הפעם? התמסרות, קבלת הדברים כפי שהם ברגע זה, הרפייה, שיחרור.
ההתמסרות מאפשרת לנו לבצע את ההתגברות, אולי על כל דבר, אפילו על הדברים הקשים ביותר, כמו לתת את היקר מכל, את העתיד, את התקווה, את האהבה עצמה, את הבן שלנו. בהתמסרות הטוטאלית הזו, יש גם מסירות נפש עמוקה מתוך אהבה ללא תנאי. הן ההתמסרות והן המסירות הם כלי העזר שלנו עבור הגבורה שבהתמדה.
יצחק שבמשה ומשה שביצחק.
יש משהו בצחוק הזה שקיים ביצחק, בתמימות שלו, שמתגלגל עד היום בעולם, זהו צחוק ניצחי, הצחוק של שרה כשנתבשרה שהיא תלד. מתוך הצחוק הזה נולד יצחק, ולכן זהו שמו.. ולכן הצחוק הזה (מחוץ לטבע שהוא הטבע) מתגלגל בעולם (בתרתי משמע, ממשך, נשמע, ועובר גילגולים) ואנחנו יכולים לשמוע אותו אם נקשיב מהאוזניים של הלב. נצחיות הצחוק.
שלמות שבשלם:
גבורה שבנצח – האינסוף (הנשמה) שמאפשר את הסוף (האנוש).
נצח שבגבורה – הנשמה האינסופית שבתוך האנוש הסופי.
ההתגברות מביאה להתעלות והגברה של נוכחות נישמתית (האינסוף, הנצח, התמיד) באנושי (הסופי, הגבול).
באהבה,