🤍
*41 יסוד שביסוד*
ספרנו אתמול בערב: 41.
הספירה לשבוע זה: יסוד (יוסף), איבר הרבייה הגברי.
חיבור בין שמים וארץ, חיבור בין כוחות מנוגדים, להגשים, להוציא לפועל, מהלכה למעשה, לזהות את המקור ואת המהות ביסודיות, להתחבר לשורשים.
החיבור שבחיבור, ההתקשרות שבהתקשרות, המהות שבמהות, לב ליבם של הדברים, עצמותם.
יש רגעים בחיים שאנחנו חווים את עצמנו במלוא העוצמה והאמת. זה יכול להתרחש עקב חוויה שחווינו, או רגע לפני שהנשמה יוצאת מהגוף, או בחלום, או בהוויה שלמה ומלאה מתוך קושי קיצוני או שמחה קיצונית - בקצוות של הקיום.
אנסה לתאר איך זה מרגיש: כמו לקחו את כל המופעים של העצמי שלנו, והציגו אותה כהוויה אחת. זה לאסוף את כל מי שהיינו עד כה, ואת כל מי שעוד נהיה (פוטנציאל אפשרי), ולא רק מהחיים האלו, אלא מכל החיים כולם, בתוך הזמנים ובין הזמנים, ולחבר אותם לאחד. בהוויה הזו, לא כועסים על כלום, לא עצובים על כלום, כלום לא כואב, כלום לא מתנגד. יש שמחה, וחדווה וקלילות, תנועה מרחפת, שמאוד מאוד דומה ל "וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם." (בראשית א'). מעין מצב הוויה בראשיתי, זה: "מֵאַיִן, יָבֹא עֶזְרִי" (תהילים קכ"א), *האַיִן* הוא מצב הפוטנציאל, טרם עולה בו הרצון, אין בו כלום ויש בו הכל.
באמצעות העבודה הפנימית על המידות, אנו בונים כלי (רצון) להכלה של מקום כזה, של אור וככל שאנו עולים במעלות כך מעמיקים במעמקי היסודות ביסודיות, זו ההתעלות שמתוך ההתעמקות וההתקשרות וההתחברות. לעלות עם שיר, "הַשִּׁירָה הַזֹּאת, *לְעֵד*" – בקול, מעומק הלב, הבטן, ובאמצעות הנשימה, האוויר.
המשימה היומית למי שיבחר בה:
לשים לב למידתיות של הדברים, להיזהר שמרוב התקשרות וקירבה לא נתקרבן (זכורה העבודה על אש היצירה/כלייה?). האם אנחנו מזהים שמתעמקים (ביסודות), מתעלים?
להיום, נבחר שיר מתוך המהות שלנו שעולה מן המעמקים (או נעימה, או מילים שאנחנו חיברנו, או תפילה, או פסוקים), ונשיר אותו בקולנו, לנו, לבריאה כך שהפנימיות מוציאה את עצמה, אך גם מקשיבה לעצמה. נעלה את המהות מן היסודות מעלה עם הנשימה דרך קולנו הייחודי ונבטא מהות זו, *שירו שיר מהות*.
היכולת שלנו להתחבר ולהתקשר עם עצמנו, עם הנשמה שלנו, עם הבורא, נובעת מתוך השגה של 5 המידות שקדמו, הן היוצרות אמון בבריאה, בבורא, בנו שמאפשר את ההתחברות. התבוננו בעץ, זהו כיצד הוא מחבר את השמיים והארץ, ראו כיצד הוא מתעלה ופותח עצמו לאור (לפוטוסינתזה), ואילו כוחות פנימיים הוא צריך כדי לשאוב מים מהאדמה, ומזון, ולהעלות אותו לכל הענפים והעלים. נשען על העץ, נניח את בין השכמות עליו, ונרשה לעצמנו לקבל ממנו ולתת לו, נרגיש את החיבור שלו לשמיים ולארץ, ונהיה אנו החיבור הזה.
שבת שלום,
באהבה,
🤍