אז.. חרב בית מקדש אחד, חרב גם בית המקדש השני.
השלישי כבר לא יחרב, כי אי אפשר יהיה למוטט אותו, כי תהיה אחדות של השלם המלא.
מהו אותו שלם מלא?
כשמבין יודע ומרגיש כל אדם מישראל כי אי אפשר! בלעדיו (הוא עצמו, הבורא וכל הבריות..וכל הברואים) כל ישראל.. צריך את כולם, כל אשר מתקיים, הכרחי הוא לקיום.
מי שפירק מכונה מרובת ברגים, יודע כי כל בורג הכרחי, אחרת הכל מתפרק.
כשיהיה את ההרגש הזה, שכולם חיוניים (כי בכל אחד ואחת יש את הייחודיות הייחודית שלו ושלה, והקיום מחייב את נוכחותם, כי כל אחד מביא גוון אחר, אור אחר, אין שניים שהם זהים! ולכן צריך את כולם!) - אז דעו שלמדנו מהי אחדות אמיתית. הדבר הכי קרוב לאחדות (שאין משמעותה שיתוף פעולה, אבל שיתוף פעולה הוא חלק ממנה) - זו אישה בהריון, ואישה שיולדת וילדה. האחד מקיים את השני (כן, גם התינוק מקיים את אימו. קודם היא נותנת לו את כל גופה וחייה, ואח"כ הוא מחייה אותה וגופה מתחדש ונבנה). כזה.
אהבה ללא תנאי..
אז אם עולה ברצון מישהו לתרגל את זה בחייו, ולהוריד את זה לעולם המעשה, תפשיטו את האדם, תקלפו ממנו את כל המלבושים, ותבחרו לראות את האור הייחודי שהוא, את האהבה הייחודית שהוא, ומשם תתחברו אליו. תבחרו לראות את היופי בכל אדם הנמצא לידכם או בא איתכם במגע, או ראיתם, או שיש קירבה, ובמיוחד, במיוחד, במשפחות.
האם אנו מוכנים לבחור אהבה ואחדות, או שאנחנו צריכים עוד קצת נפרדות וכאב וסבל?
מה אתם אומרים?
האם אתה בורח או בוחר?
