ישנן נשמות שלא נמצאות בגוף, אך הן גם לא התעלו למקום הנשמות שאין להן גוף, והן בין כאן לשם.
חלקן אוחזות בחיים, ובחלקן החיים אוחזים.
וליבי מבקש מכל האחיזות, להסכים לשחרר, כל אחד למקומו, מתוך אהבה, כדי שגם החיים והם שאינם חיים, יוכלו להיות באהבה, כל אחד בצד שלו, ולחוות אחדות אוהבת מכל הצדדים, שכל צד יפנה לצד האור שלו, ויחווה אור מכל הצדדים, ורווחה טובה.
*
ישנם חיים שמחזיקים בבטן שלהם רגשות, אמונות ומחשבות ישנות שכבר מתו, והם בכל זאת אוחזים בישן. חלקם לא מודעים שאוחזים בישן, חלקם חוששים לעבור לחדש בשלמות, ורגל כאן ורגל שם.
ואני מבקשת מכל האוחזים, לשחרר את האחיזה מתוך הסכמה, הרפייה, והתמסרות, מתוך אהבה לעצמם, ולכל אשר נברא.
אנו פוחדים לשחרר אחיזה, כי אנחנו חושבים שיחסר דבר מאיתנו, וכל עוד אנו אוחזים בו, הוא "שלנו", אבל דבר אינו שלנו ומעולם לא היה, עולם של אשלייה..
כשמשחררים אחיזה, אולי יש רגע של ריקנות, של צער, של אובדן, אבל אם תחזיקו את זה רגע אחד נוסף, תראו שהכל מתמלא מחדש.. ותגלו שזה נעשה לפתע ממקום הרבה יותר בריא וטוב ו - מואר! ולהפך, התמלאתם הרבה יותר ממה שהייתם קודם.
מי אמיץ לשים מהלך זה למבחן בעולם העשייה?