לפני 6 שנים. 15 ביולי 2018 בשעה 8:27
נשלטת מזהים לפי הברכיים p:
'shir
שומדבר להתגאות בולפני 6 שנים. 13 ביולי 2018 בשעה 11:48
כשהוא בא אז הוא באמת איתי
וזה קצת בטעות נותן לי את ההרגשה שהוא שלי
אז גם בטעות נתתי לו פיסה ממני שלא התכוונתי לתת
לפעמים מתחשק לי לחזור לתקופה כשרק הכרנו ולא שמתי עליו.
לפעמים אני חושבת שעדיף שלא יבוא בכלל כדי שלא תהיה לי את ההרגשה של היום שאחרי.
לפני 6 שנים. 10 ביולי 2018 בשעה 19:36
דברים לגיטימיים שביקשו ממני ואני לא מסוגלת לעשות. גם לא אחרי סטירה, גם לא אחרי מאה.
1. להחליף תפקידים, גם בשביל משחק קצר.
2. להסריט את עצמי בלי להתפקע מצחוק אחרי שנייה.
3. לסטור חזק לעצמי.
4. לסטור חזק למישהי אחרת.
5. להשתמש במילת בטחון.
אז היום יש לי סעיף אחד פחות ברשימה הזאת! 🏆
לפני 6 שנים. 9 ביולי 2018 בשעה 12:20
אם רק הייתי מצליחה למצוא איזושהי דרך להחזיר לו בלי שזה יחזור אליי בבומרנג הייתי עושה את זה*. רק שישלם קצת, בקטנה. משהו סמלי. הרי בסוף אני אעשה הכל כמו ילדה טובה. קצת לתת לו פייט, שלא הכל יבוא לו כל כך בקלות. מי רוצה נשלטת שהיא באמת כל כך נשלטת. אבל מניפולציות אני לא מעזה, הוא יזרוק אותי לעזאזל. וכל רעיון אחר שיש לי אני יוצאת נפסדת שבעתיים ממנו. הפורמט הוא שרק הוא מאמלל אותי עם רעיונות משפילים וכל מיני גחמות, טוב נו זה בעצם נשמע לא רע(:
(*מתמחה באיומים ריקים שאין בהם לא דבר ולא חצי דבר סינס 1982)
לפני 6 שנים. 6 ביולי 2018 בשעה 20:15
אני נורא אוהבת כשיש סיבה קלה לבכות, כזאת שהאגו לא רלוונטי לה אז הבכי זורם ממני בלי עכבות.
ואז כבר אפשר גם לבכות על עוד מלא דברים שמתישהו נעמדו לי באמצע הגרון ונתקעו שם, סתם נערמים ומצרים לי את קנה הנשימה. או לבכות עוד פעם על דברים שכבר בכיתי עליהם מיליון פעם. וגם הפעם המליון ואחת לא תהיה האחרונה. או על מה שמבעבע בי עכשיו, אבל אני גאה מדי בשביל לתת לו דמעות.
ולי השבוע נולד אחיין ראשון וזה מוזר מאוד (באמת. אני לא אוהבת תינוקות בכלל) אבל אני לא מפסיקה לבכות מהתרגשות כשאני איתו. כל יום אני הולכת אליו וכשאני יוצאת אני נושמת קצת יותר טוב.
לפני 6 שנים. 5 ביולי 2018 בשעה 10:54
לא יודעת אם המורבידיות או הפורום משכו מתעניינים לתיבה שלי אבל רק שתדעו
לרוב הוא עסוק
או שהוא חולה
או שהוא מדוכדך
או שהוא עייף
הוא לא שואל מה שלומי
או אם אבא שלי יצא מבית החולים
הוא לא מתפעל שהעבודה שלי היא שליחות
או חושב שאני מיוחדת בכלל
הוא כן שזה מכאיב
ולפעמים אדיש עד כדי ייאוש
הוא לא זז מילימטר ממה שבא לו
האורגזמה שלי מעניינת לו את קצה קצה קצה הזרת
לפעמים הוא רוצה ונילי
לפעמים בדסמ
הוא מחזיק אותי במינון לא חוקי בכלל
וגם זה חדשות לבקרים נתון לביטול
הוא לא כותב לי, הוא לא עונה לי
אבל לי לא אכפת מכל זה
למרות הכל
אני רוצה רק אותו ולא, לא בגלל כל זה
אלא בגלל שהוא- הוא
והקצת שהוא נותן לי שווה לי את זה
לפני 6 שנים. 3 ביולי 2018 בשעה 16:24
תמיד מפחדים עליי
במקומות הלא נכונים
אני קטנה כזאת
ונראית שברירית
נזהרים עליי
לא לפגוע בי
לא לשבור לי את הלב
לא להעליב אותי
לא להכאיב לי מדי
שלא יהיה לי קשה
כשהדבר היחידי שגבר צריך לפחד ממנו זה שאני אשתעמם
לפני 6 שנים. 2 ביולי 2018 בשעה 19:33
מי יעדיף לישון מאשר להזדיין?
(מי שלא בעניין שלך)
לפני 6 שנים. 1 ביולי 2018 בשעה 4:14
זונה של גבר אחד
כשהוא לא רוצה אותה
אז מה נשאר
לפני 6 שנים. 28 ביוני 2018 בשעה 18:30
התעוררתי שעה לפני השעון, חסרת מנוחה. מתי שבחורות וניליות כנראה מתחילות לאונן כדי למצוא שקט, אני התחלתי לשחזר רגע אחרי רגע. הרגע שהלב נופל לי כשאני קולטת שזה מה שהוא רוצה עכשיו, זוחלת לאט בתבוסתנות, מבטיחה לעצמי שהפעם אני אהיה טובה. הנסיונות להרגיע את הפאניקה שאוחזת בי, "את רק עושה את זה יותר גרוע". וניסיתי באמת לא להתנגד אבל זה ככ כואב ואני ככ מפחדת. מפחדת שזה יימשך אבל מפחדת גם להשתולל. פחד משתק כזה, רק בכי יוצא לי. כל נסיון לשמור על מידה של כבוד עצמי אבוד מראש. כשזה כבר לא כואב לי ההיסטריה כבר שטפה אותי. אני כבר לא יודעת איך אני נראית, אני כבר לא יודעת איך אני נשמעת, אני לא יודעת מתי זה ייגמר. רק בוכה ומתחננת אליו, אני אפילו לא יודעת כבר מה יצא לי מהפה. רק זוכרת איך יבבתי והתפללתי שדי, בבקשה. אבל לא. תשלימי עם זה, תיכנעי. ואני מתמכרת לזה, הראש שלי כבר רץ, יש עוד הרבה לאן לרדת, מקומות שהוא אף פעם לא הגיע אליהם. עוד השפלה ועוד אחת, את יכולה עוד. עד שבסוף גרמתי לעצמי לבכות, זה היה מרגיע. (ועוד קצת).