אם אני מנסה לתת כותרת למה שאני רוצה להשתפר בו זה בלהיות יותר אקטיבית.
פשוט להיות פאסיבית זה קל לי ונעים, זה אפילו קצת עצל. זה הדיפולט שלי להיות צעצוע וזה קצת מרגיש בשבילי כבר כמו דרך יותר נחותה להישלט. גם כי אין בזה יצירה שלך, להיפך את מבטלת את עצמך, ואם התשוקה שלך היא רק נגזרת של התשוקה שלו אז את לא מודה בשום דבר. במידה רבה את נשארת מוגנת והעולם הפנימי שלך לא חשוף. את נותנת לו רק ממה שיפה בך. זה רק רובד אחד שבו משתמשים בך, אני חושבת שיש רובד יותר עמוק שכבר דורש ממך פעולה.
להישלט ולהיות אקטיבית זה הרבה יותר קשה. מהעמדה הזאת שאת נתונה בידיו להודות שיש לך מאוויים ורצונות, את צריכה לבקש, זה ככ קשה לבקש! להיות נשלטת ובו בזמן עדיין לתפוס מקום זה הרבה יותר קשה, כי זה גם להאמין שאת שווה את המקום הזה, בעינייך ובעיניו. את צריכה אומץ לשתף במה שאת רוצה, או בכלל קודם לדעת מה הפנטזיה שלך. או שאת צריכה לחשוב מה יעשה לו את זה ולהתגבר על הבושה ולנסות לתת לו את זה אם ירצה. זה מביך נורא, ואם את עושה את זה בשבילו את מוכיחה הרבה יותר כמה את מוכנה לתת בשביל לספק אותו. את אומרת לו אני רואה אותך. צריך הרבה בטחון בשביל זה. גם בטחון עצמי ולחשוב שאת נחשקת ובטחון בקשר ולסמוך. מול הבן אדם הזה שאת נושאת אליו עיניים והוא יכול לחשוב שזה מכוער או דוחה והרי זאת מחשבה פשוט בלתי נסבלת, שהאחד שאת צריכה את האישור שלו, יסלוד ממך. אבל רק ככה את באמת חותרת למגע, ונותנת לגעת בך, כי זה לתת לו לראות את כולך, בלי לסנן, מאיפה שאת מפחדת או מבולבלת. זה כמו להגיד לו בעוד דרך, הרבה יותר חשופה ופתוחה, אני אעשה עוד ועוד כדי לרצות אותך.
